רק לפני שנה, איש לא יכול היה לדמיין שישראל תושיט יד לשתיים מן המדינות העוינות ביותר כלפיה באמריקה הלטינית. אך בקיץ האחרון, חלפו חודשיים בסך הכול בין יציאתן של שתי משלחות סיוע לתת היבשת.
תזוזות טקטוניות, גיאולוגיות ופוליטיות הביאו לכך שביוני 2026, המריאו מישראל לקראקס 32 מומחים. מטרתם הייתה לסייע לשלטונות ונצואלה להתמודד עם רעש האדמה העז שטלטל את המדינה. הרפובליקה שהפכה לבת חסות אמריקנית עוד לא הספיקה להתאושש, וגם אצל שכנתה ממזרח, קולומביה, האדמה רעדה. וכך תא"ל (במיל’) יוסי פינטו, מפקד יחידת החילוץ וההצלה שבקושי ראה בית מאז המשלחת הראשונה, שוב הקפיץ את אנשיו לצד השני של העולם. הפעם כבר מנתה המשלחת הישראלית לא פחות מ-80 איש.
פעילותם של הישראלים, שבוונצואלה הובלו על ידי השגריר הישראלי במקסיקו, יועד מגן, חוללה תמורה ממשית ביחסי המדינה הפגועה עם ירושלים. בתקופתם של הרודנים הוגו צ’אבס ויורשו ניקולס מדורו, ונצואלה נקטה קו אנטי-ישראלי ואנטישמי חריף. השניים הפכו את איראן לבת בריתם ואת חמאס לשותפתם. ב-2009 גירש צ’אבס את הדיפלומטים הישראליים שעוד נשארו בארצו. כך נותקו למעשה הקשרים הרשמיים בין המדינות.
היסטוריה בפגישה המרגשת
כל זה השתנה רק 17 שנים לאחר מכן, בעקבות סילוקו של מדורו מכס השלטון בידי צבא ארה"ב. השַליטה הזמנית, דלסי רודריגז, התפעלה מתרומתם של הישראלים וביקשה שיאריכו את שהותם בוונצואלה. היא זימנה את הישראלים בראשות השגריר מגן שגדל בוונצואלה, לפגישה מרגשת. רודריגז המטירה שבחים על ראשי הישראלים ובאותו רגע היה ברור שההיסטוריה משתנה, והתיקון הגדול החל.
אמנם בישראל עדיין מצפים לשורה של צעדים נוספים מצד קראקס, ובראשם סילוק הגרורות האיראניות הפושות במדינה. ועדיין, ראש הממשלה נתניהו נענה בחיוב לבקשה של הנשיא הזמנית להאריך את שהות המשלחת.
התמורה למחווה הישראלית לא אחרה לבוא. ביולי, רודריגז ביטלה את החברות של ונצואלה בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) שהוציא את צווי המעצר לנתניהו וגלנט. כמה שבועות לאחר מכן, ישראל וונצואלה הודיעו רשמית על חידוש הקשרים הרשמיים ביניהן. בכך, מורשתם העוינת של צ’אבס ומדורו הושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה.
ההתפתחות הזו היא רק טיפה אחת בגל כחול-לבן, ששוטף את אמריקה הלטינית. בסתיו הקרוב ייחנך קו הטיסות הישיר בין נתב"ג לבואנוס איירס. את השקתו יזם השגריר הארגנטינאי בירושלים, הרב אקסל וחניש, שליחו של אוהב ישראל הגדול, חבייר מיליי.
כניסתו של מיליי ללשכת נשיא ארגנטינה בדצמבר 2023 סימנה את תחילת ההתהפכות של אמריקה הלטינית לטובתה של ישראל. מסיבות אישיות, אידיאולוגית ודתיות, מיליי רואה בישראל מודל לארצו.
אחריו באה שרשרת של חילופי שלטונות בתת היבשת, שרובן ככולן הביאה לבחירה של מנהיגים פרו-ישראליים. הונדורס, צ’ילה ופרו הפכו ב-180 מעלות את היחס לישראל – מדיכוי לפריחה. בוליביה וקולומביה חידשו את היחסים הרשמיים. האחרונה הגדילה לעשות, כשהודיעה על הצבת השגרירות שלה בירושלים והכירה בישראל כריבון ברמת הגולן. עוד קודם לכן, אקוודור וקוסטה ריקה פתחו משרדים רשמיים בירושלים. הראשונה גם חתמה על הסכם סחר חופשי עם המדינה היהודית. השנייה התחילה משא ומתן על כינונו.
ניצול הזדמנות
כל זה קרה כאמור בעיקר כתוצאה ממהפכים פוליטיים במדינות, אך גם בגלל תשומת לב ישראלית להזמנות שנוצרה. שר החוץ, גדעון סער, הגדיר למשרד את שנת 2026 כ"שנת אמריקה הלטינית”, כי לא מספיק שיש הזדמנות – צריך לנצל אותה.
כלומר, היבשת ידעה חילופי שלטון גם בעבר. הפעם, הדירקטיבה שהגדיר הדרג המדיני הייתה להפגין אסרטיביות, ולמנף את השינויים הפוליטיים הפנימיים במדינות להידוק קשרים עם ישראל.
האם ההתקרבות הדרמטית הזו תחזיק מעמד גם במטוטלת הפוליטית הבאה? במשרד החוץ יש מי שסבורים שהתשובה חיובית. צ’אבס ומדורו לחצו ושילמו בכסף מזומן לשכניהם, כדי שינקטו קו תוקפני כלפי ישראל. בהיעדרם, גם כאשר שלטון שמאל יעלה מחדש, כנראה שההתרחקות שלו מישראל תהיה מתונה יותר. כך לפחות מעריכים ומקווים בירושלים.
