בכניסה הצפונית לירושלים הסתיימה כבר בינואר 2026 חציבתו וסלילתו של “שיקוע קלנדיה”. 176 מיליון שקלים הושקעו בכביש ובמנהרה, שמחברים בין מזרח בנימין וצפון ירושלים, לבין כביש 443. המסלול החדש מקצר משמעותית למאות אלפי תושבי האזור את הדרך לגוש דן, מאפשר להם כניסה חלופית לירושלים, משחרר את עומסי התנועה הכבדים שיש מדי יום בפסגת זאב, וכן מקל על עומסי התנועה הערבית באזור.
אך אף שהעבודות הסתיימו זה מכבר והכביש מוכן, איש אינו נוסע בו. לא יהודים ולא ערבים. הסיבה לעיכוב לא קשורה לבטון או לאספלט, אלא לשאלה פשוטה שנותרת כבר שנים ללא מענה: מי יאייש את המחסום, ומאיפה יגיע תקציב.
הבטחה גדולה ותנועה תקועה
הפרויקט, יצא לדרך ביוני 2021 והיה אמור להסתיים בתוך כשלוש שנים. הרעיון שמאחוריו היה להסיט לכביש 443 לפחות חלק מעשרות אלפי כלי הרכב שנכנסים לירושלים דרך פסגת זאב, שהיא השכונה הגדולה ביותר בירושלים.
כמו כן, הן לתושבי צפון ירושלים והן לתושבי בנימין תקוצר הדרך למרכז. כיום, כל התנועה הזו עוברת דרך פסגת זאב, מה שיוצר בה עומסי תנועה כבדים, וכן בכביש 437 שמוביל אליה. כלומר, הפרויקט נועד להקל על עומסי התנועה הכבדים וגם לפתוח אפשרויות תעסוקה חדשות לירושלמים ולתושבי בנימין. במקום שמאות האלפים האלה ייכנסו לפקק במחסום חיזמה ויתקדמו לאט בשכונות צפון ירושלים, הם ייסעו בשיקוע, שעובר באזור מחסום קלנדיה ויוצא ישירות לכביש 443 דרך אזור התעשייה עטרות, אך בלי להיכנס לעיר כלל.
ארבעה משרדים, ללא פתרונות
הפרויקט הוטל על חברת התשתיות מוריה, שהשלימה אותו בתחילת 2026 כאמור. אך אף שמדובר בשנת בחירות, איש עדיין לא חנך את הכביש והמנהרה החדשים. משיחות עם הגורמים השונים עולה כי יש ויכוח בין משרדי הביטחון, האוצר והביטחון הלאומי – מי יממן את השמירה על הכביש, שעובר בסמוך לשכונות הערביות של ירושלים. וכך, שני השרים הרלוונטיים, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ’ (שהוא גם שר במשרד הביטחון) זורקים את הכדור זה אל זה.
על פי משרד האוצר, “מעבר קלנדיה מצוי כיום באחריות המשרד לביטחון לאומי. ככל שקיימת כוונה להעביר את האחריות למשרד הביטחון, מדובר בסוגיה שיש לתעדף במסגרת התקציבים המאושרים של המשרד לביטחון לאומי ושל משרד הביטחון”.
ואולם אצל בן גביר טוענים כי “על פי החלטת המטה לביטחון לאומי (המל"ל במשרד ראש הממשלה – נ"פ) ומשרד הביטחון, הפעלת המעבר אמורה להתבצע על ידי מנהלת רמי"ם – וזו גם עמדת המשרד לביטחון לאומי. נכון לשלב זה, משרד האוצר מסרב להעביר תקציב לצורך הפעלת המעבר”.
“מנהלת רמי"ם” היא הגוף שאחראי על המעברים במשרד הביטחון. כלומר לטענת משרד לביטחון לאומי, הכדור אצל סמוטריץ’.
במועצה האזורית מטה בנימין, שלה האינטרס הגדול ביותר בפתיחת הכביש, אישרו שהעבודות הסתיימו, ושהמעבר לא נפתח בשל הצורך להסדיר את סוגיית האיוש. במשרד התחבורה מוסיפים פרט שממחיש עד כמה החסם אינו הנדסי: שכבת האספלט האחרונה תיסלל רק אחרי שיתקבל האישור הרשמי למסירת המחסום. מבינים שם שבגלל המריבה, שכבת האספלט האחרונה עשויה לדהות בשמש שנים עד שיסתיים הוויכוח.
במשרד הביטחון אומרים בתגובה לביקורת כי “הנושא עדיין נבחן במסגרת תוכנית רב-שנתית לשדרוג המעברים”. המשרד מציין כי יהיה נכון לקחת את המעבר “בכפוף להחלטות שיתקבלו ולתקציב ולתקני כוח האדם שיועמדו לו”.
לצד המחלוקת התקציבית, קיים אתגר ביטחוני נוסף. כדי להגיע לשיקוע, תידרש נסיעה בכביש שכיום אינו מאושר לתנועה על ידי צה"ל מטעמים ביטחוניים. הנושא נבחן מול הצבא, וגם פה אין בינתיים תשובה. השורה התחתונה ברורה – הכסף הושקע והפרויקט מוכן, אך הפקקים הכבדים עדיין כאן.
הכתובת הייתה על הקיר
מעניין לגלות שהמצב אליו נקלע הפרויקט אינו מציאות חדשה, ואף ניתנה אזהרה לפני שהחלו לחפור. בדיון בוועדת משנה בכנסת בנובמבר 2018, הוצג כביש אחר באזור שהיה מוכן חודשים ולא נפתח מאותה סיבה בדיוק. באותו דיון, הזהירו נציגי מערכת הביטחון שהתרחיש יחזור על עצמו בקלנדיה, ואחד המשתתפים ציין שאם המעבר לא ייפתח, הכסף שהושקע ילך לריק.
המדינה אכן ידעה לממן את הבנייה, אך את התפעול איש לא לקח על עצמו. שמונה שנים אחר כך, הכביש גמור – והשער סגור.
