לא לחינם ניסה אביחי מנדלבליט להתחמק – בנימוקים מביכים של עומס בעבודה – מלעלות אתמול (א’) על דוכן העדים במשפט נתניהו. הופעתו של מי שעמד בראש מערכת התביעה, ושהוא אולי האחראי המרכזי לפארסה הנמשכת, המזיקה והמסוכנת שנקראת משפט ראש הממשלה, הותירה רושם קשה.
מנדלבליט הגיע אל היום הראשון של עדותו כשהוא כבר מוכה וחבול. טענת השוחד, שהייתה האישום המרכזי והכבד, קרסה זה מכבר – אפילו עוד לפני שהחלה להישמע פרשת ההגנה. הרי כבר לפני שלוש שנים וחצי שופטי ההרכב הודיעו לנציגי הפרקליטות כי אינם סבורים שהראיות שהוצגו משכנעות. המלצתם הייתה לבטל את סעיף האישום. הפרקליטות התעקשה להמשיך, מתוך תקווה קלושה שנתניהו איכשהו יפליל את עצמו במסגרת עדותו, אך גם זו נכזבה. ביוני האחרון, השופטים שבו וחזרו על המלצתם גם בתום עדותו של נתניהו, וכידוע עד היום זו לא נענתה וסעיף השוחד במקומו עומד.
כלומר היועמ"ש לשעבר עלה על דוכן העדים לאחר שסעיף האישום המרכזי בכתב האישום נזרק מכל המדרגות. זהו אותו אישום שעליו חתם מנדלבליט “בלב כבד, אך בלב שלם” כדבריו, ולאחר שבחן בקפידה ובזהירות כביכול את כל חומר הראיות – כל ראיה בנפרד והמכלול כולו. פעמיים.
בכך כבר הוטל צל כבד מאוד על שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, שהחליט, כך התברר, להגיש כתב אישום רב משקל נגד ראש ממשלה מכהן, ולגרור את המדינה כולה למחול שדים נמשך ללא ראיות מספיקות. תחת עננה זו התייצב מנדלבליט לעדותו.
הוא לא ידע
אך שיקול דעת לקוי, כך התברר אתמול, הוא רק הראשון בשרשרת המחדלים שעליהם היה אחראי מנדלבליט. כבר בתחילת עדותו, הוא נאלץ לאשר שחלק מפעולות החקירה בתיק בוצעו ללא אישורו. בכללן, האזנות אסורות למקורביו של ראש הממשלה. עוד התגלה כי תרגילי החקירה האסורים שבוצעו כנגד עדי מדינה, ובמיוחד ניר חפץ – גם עליהם הוא לא ידע. כך גם לא על מעורבותם של פרקליטים ממשרדו בפרשה. לבסוף התברר שמנדלבליט לא ממש קרא את כל סעיפי האישום שעליהם חתם כאשר הוגש, לפי דרישת בית המשפט, כתב האישום המתוקן.
אך גם בשיקול דעת לקוי מן היסוד וברשלנות רבתי בניהול החקירה ובפיקוח עליה, לא מסתכמת שרשרת המחדלים הקשה. אתמול נודע לנו כי לאחר שמנדלבליט גילה שנעשו מעשים אסורים במהלך החקירה, הוא החליט שלא להעביר אותם לחקירת מח"ש בנימוק שזה “ישבש” את התקדמות החקירה ואת הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה. ההשתקה הזו באמת בלתי נתפסת ובלתי נסלחת.
כל מדינה נאלצת לחיות עם מידה מסוימת של שחיתות ועבריינות בכל שכבות האוכלוסייה, כולל כמובן במגרש הפוליטי. אלה דברים ידועים. אך כאשר העבריינות מתגלה בגופי החקירה ואכיפת החוק עצמם, זו כבר רמה אחרת לגמרי ומסוכנת בהרבה של עבריינות ושחיתות. זה כבר נגע שפוגע בשורש עצמו של שלטון החוק והסדר החברתי, הבנויים על אמון הציבור מתוקף המקצועיות וההגינות של מערכות החקירה והמשפט. מה אמורים לחשוב אזרחי המדינה כאשר מתגלה שהגופים האמונים על שמירת החוק הם אלה שמפרים אותו?
התנכלות פוליטית במסווה משפטי
יתרה מכך. אל הלב מתגנב החשד שלא ב"טעויות” מקריות מדובר, ואפילו לא בחריגה סתם מהחוק ומהנהלים הנדרשים, אלא שבבסיס ההתנהלות הזו מונח שיקול פוליטי – להתנכל לראש ממשלה נבחר מסיבות פוליטיות. במצב כזה הפגיעה בדמוקרטיה, והפגיעה באמון הציבור קשים עוד יותר. זוהי לא סתם התנהלות לא תקינה, אלא שימוש במערכות החקירה, האכיפה והמשפט, כדי לסכל את בחירתם הדמוקרטית של אזרחי ישראל.
דווקא כאשר כל זה צף ועולה, החליט מנדלבליט שעדיף לא לחקור את החוקרים. מתברר שהדבר החשוב ביותר ליועץ המשפטי לממשלה הוא “לא לשבש” את מיצוי הדין עם ראש הממשלה – יותר משחשובה לו השמירה על החוק במערכות החקירה והאכיפה, ויותר משחשוב לו אמון הציבור באמצעות שמירה על הניטרליות והאובייקטיביות של מערכת המשפט, ויותר משחשובה לו ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית מפני ניסיונות טרפוד. מתברר שיש ערך עליון, שלמענו ניתן להקריב את כל שאר הערכים.
מה שהתגלה אתמול בבית המשפט המחוזי הוא ליקוי ערכים וליקוי מאורות קשה של יועץ משפטי לממשלה ושל מערכת המשפט כולה. “ורק התחלנו”, הבטיח בסוף יום הדיונים עמית חדד, סנגורו של נתניהו. מפחיד לחשוב מה עוד עלול להתגלות בימים הקרובים.