צה"ל הפסיק בחודש האחרון לפרסם באתר הייעודי תגובות לבקשות שהוגשו על פי “חוק חופש המידע”. זאת בניגוד לנוהלי היחידה הממשלתית לחופש המידע, שקובעים כי “הממונה יפרסם את המידע באתר שבועיים מיום שליחתו למבקש”. נציין כי מספר ימים לאחר פניית JNS פורסמו באתר כלל המענים לחודש ספטמבר.
הנהלים, שפורסמו בינואר השנה, קובעים כי על הממונה בכל משרד ממשלתי ויחידת סמך לפרסם באתר את התשובות שניתנו על ידו לבקשות – בין שהמידע נמסר ובין שהבקשה נדחתה. עליהם לעשות זאת תוך שבועיים מיום שליחת התגובה למבקש המידע.
צה"ל מפעיל זה שנים אתר ייעודי שבו מתפרסמים דוחות שנתיים בהתאם לחוק, וכן המענים שניתנו לבקשות קודמות. מעקב JNS גילה כי במהלך יולי ואוגוסט פורסמו המענים לבקשות יחסית בסמוך למועד שבו נשלחו למבקשים. ואולם, החל מ-6 בספטמבר הפסיק הצבא לפרסם את המענים באתר.
בתגובה לפניית JNS, נמסר מדובר צה"ל כי המענים מתפרסמים במרוכז אחת לחודש, בשל הצורך להשחיר פרטים אישיים ומידע ביטחוני. זאת, כאמור על אף שנוהלי היחידה הממשלתית לחופש המידע כוללים התייחסות לאופן השחרת מידע אישי ורגיש במסגרת פרסום המענים.
רקורד של הפרות
אנחנו מפרסמים כי בשנת 2026 הוכרז צה"ל כ"רשות מפירה” 16 פעמים, נכון ל-5 באוקטובר. מדובר בעלייה של כ-45% במספר ההכרזות בתוך פחות משנה, לעומת 11 ההכרזות שנרשמו בכל שנת 2025.
משמעות ההכרזה של “רשות מפירה” היא שצה"ל לא עמד בחובות המוטלות עליו מכוח חוק חופש המידע והנהלים הנלווים אליו, והיחידה סימנה אותו כמי שאינו מקיים את הוראות החוק כנדרש.
דוח היחידה הממשלתית לחופש המידע לשנת 2025, שפורסם ביולי האחרון, מציג תמונה בעייתית בכל הנוגע למענה של צה"ל לבקשות מידע. לפי הדוח, במהלך 2025 השלים צה"ל את הטיפול ב-11.4% בלבד מכלל בקשות חופש המידע שהוגשו אליו. בשנת 2024 השיעור היה נמוך אפילו יותר – 3.7% בלבד. זאת, בעוד ששיעור המענה הממוצע ביתר הרשויות עומד על 40%–50%.
בנוסף, בצה"ל הפסיקו לפרסם החל משנת 2023 את הדוח השנתי כפי שמתחייב בחוק. הדוח מתפרסם על ידי כלל גופי הממשלה במטרה לשקף את פעילותם, הישגיהם, השימוש בתקציבים ועמידה ביעדים במהלך שנת העבודה החולפת. בדובר צה"ל לא השיבו נקודתית לשאלת JNS בעניין זה.
צה"ל מתעלם
גם היקף ההליכים המשפטיים נגד צה"ל בנושא חופש המידע גבוה. במהלך 2025, הוגשו נגד הצבא 46 עתירות לבתי המשפט, כאשר 44 מהן התקבלו. “מבין הרשויות עם מספר ההכרזות הרב ביותר”, אמרו במשרד המשפטים.
עוד אנחנו מפרסמים לראשונה, שראש היחידה ליישום חוק חופש המידע פנה באמצעות סגנו לדובר צה"ל, המשמש כממונה על חופש המידע. פנייה אחת נעשתה ב-2024 ואחת נוספת ב-2025, במטרה לתאם פגישה שבה ידונו בהתנהלות ויפעלו לשינוי – אולם פניות אלה לא נענו. בדובר צה"ל לא השיבו לפניית JNS גם בעניין זה.
ניגוד אינטרסים מובנה
“כיום, אם לא מגישים עתירה נגד צה"ל, קשה מאוד לקבל ממנו מידע”, אומר ל-JNS עו"ד הידי נגב, מנכ"ל התנועה לחופש המידע. לדבריו, העובדה שהממונה על חופש המידע בצה"ל כפוף לדובר צה"ל יוצרת ניגוד מובנה – בעוד שתפקיד הדוברות הוא לנהל את המסרים ואת הקשר עם אמצעי התקשורת, תפקיד הממונה על חופש המידע הוא להבטיח את זכות הציבור לקבל מידע מהרשות, בהתאם להוראות החוק. לדבריו, המבנה הארגוני הנוכחי פוגע בעצמאות הטיפול בבקשות ומקשה על קבלת מידע ציבורי מצה"ל.
נגב מוסיף כי הבעיה לא מסתכמת בעומס או במחסור בכוח אדם. רק בשנה האחרונה עתרה התנועה כ-12 פעמים נגד צה"ל, בין היתר בדרישה לקבל נתונים על מעצרי משתמטים ועריקים, פעילות אגף כוח האדם, פגישות ראש אכ"א עם רבנים, נתוני גיוס חרדים וציוד צבאי. לטענת נגב, מדובר במידע בעל עניין ציבורי משמעותי, אך במקרים רבים צה"ל כלל אינו משיב לבקשות.
בתי המשפט מקלים
יש דפוס חוזר. במקרים רבים שבהם מוגשת עתירה, המידע נמסר רק לאחר שההליך מגיע לפרקליטות – ואז העתירה מתייתרת. במצב כזה, המחיר שמשלם הצבא על העיכוב מסתכם בדרך כלל בהוצאות משפט של אלפי שקלים בודדים, ולעיתים אף לא נפסקות הוצאות, אם צה"ל טוען שהמלחמה היא שהובילה לעיכוב.
בכך, סבור נגב, נוצר מצב שבו אין לצה"ל תמריץ ממשי לעמוד בדרישות החוק. “אין סנקציה בצד השני”, הוא אומר. “הם דורסים את החוק ברגל גסה, ולא קורה להם כלום”. לדבריו, לעיתים מדובר במידע שעלול להביך את המערכת, כמו נתונים הנוגעים לאכיפת חובת הגיוס או לגניבת נשק, ובמקרים אחרים “פשוט לא אכפת להם”, כהגדרתו של נגב.
נגב דוחה את הטענה כי המלחמה היא שמונעת מצה"ל לטפל בבקשות בזמן. לדבריו, בעתירות רבות נטען שהעומס הנוצר בעקבות המלחמה מקשה על המענה, אולם לדבריו לא הוצגה בפני התנועה לחופש מידע תמונה המלמדת על מחסור בכוח האדם העוסק בתחום. יתרה מכך, לדבריו, בחלק מהמקרים צה"ל כלל אינו טוען שהמידע דורש זמן נוסף לעיבוד או שאסור למסרו מטעמים ביטחוניים, אלא פשוט אינו משיב לבקשה.
סנקציות אישיות
מבחינת נגב, הבעיה עמוקה יותר מהיעדר סנקציה על אי מענה. לדבריו, היא נובעת גם מתפיסה בעייתית בתוך צה"ל ובדובר צה"ל ביחס לחובתם כרשות ציבורית. “זה גם חלק מהבעיה של דובר צה"ל ושל צה"ל בכלל”, הוא אומר. “יש חוק והם צריכים לקיים אותו, הם עובדי ציבור”. לדבריו, המערכת אינה מתייחסת לחובות המוטלות עליה מכוח החוק באותה חומרה שבה הן נתפסות במשרדי ממשלה וברשויות אחרות.
הפתרון, לשיטתו, צריך להיות מחיר ממשי לאי העמידה בדרישות החוק. נגב סבור כי בתי המשפט צריכים לפסוק הוצאות משמעותיות בהרבה נגד צה"ל, במקרים שבהם הרשות נמנעת מלהשיב לבקשות מידע, ואף לשקול לחייב את הממונים בצה"ל בהוצאות אישיות. “עד שזה יכאב להם, והם יבינו שעליהם לאכוף את החוק”, הוא אומר. לדבריו, כל עוד הפרת החוק אינה גוררת השלכות ממשיות, אין למערכת תמריץ לשנות את ההתנהלות.
משרד המשפטים מאשר
ממשרד המשפטים נמסר ל-JNS כי היחידה הממשלתית לחופש המידע “פועלת לקידום יישום הוראות חוק חופש המידע ברשויות ציבוריות, לרבות במשרדי הממשלה וביחידות הסמך שלהם, באמצעות הנחיה, הדרכה, בדיקת תלונות ובקרה שוטפת”.
במסגרת פעולותיה, היחידה משקפת מדי שנה את תמונת המצב של יישום חוק חופש המידע ברשויות הציבוריות במסגרת הדוח השנתי של היחידה. “מידע זה מופיע במקביל באתר היחידה כחלק מהמעקב השוטף שהיחידה מבצעת על פרסום הדוחות השנתיים של הרשויות”.
במשרד הסבירו שבסמכות היחידה גם לברר תלונות נגד רשויות הממשלה בתחום חופש המידע. “אם רשות לא מתקנת את הליקוי ביישום החוק שבגינו הוגשה התלונה, היא מוכרזת על ידי היחידה כרשות מפירת חוק חופש המידע”.
“היחידה הממשלתית לחופש המידע תמשיך לעקוב אחר יישום חוק חופש המידע בצה"ל וברשויות ציבוריות נוספות המפירות את חוק חופש המידע, ולשקף לציבור נתונים אודות העמידה בהוראות החוק, ותפעל למיצוי יישום החוק ברשויות אלו במסגרת סמכויותיה”, נמסר.
תגובת דובר צה"ל: “החל מ-7 באוקטובר 2023, צה"ל מצוי במצב של מלחמה רב-זירתית, במסגרתה המשאבים בצה"ל הוקצו לקידום המאמץ המלחמתי ולמימוש מטרות המלחמה. במקביל לכך, נמשך כל העת הטיפול השוטף בבקשות חופש מידע מתוך מחויבות לשקיפות כחלק מהבסיס לאמון הציבור בצה"ל”.
