הדחתם מהכנסת הבאה של סמלי ההנהגה החרדית, משה גפני, אורי מקלב וישראל אייכלר, היא רק הסימפטום. גורמים במערכת הפוליטית במגזר, מעריכים שלא פחות מאשר שני מנדטים של מצביעי יהדות התורה עשויים לחפש הפעם בית פוליטי אחר.
אחרי קדנציה שכללה משבר גיוס, מעצרי עריקים וסנקציות המורגשות בכל בית, החרדי החדש דורש מהעסקנים תוצאות. באין כאלה, צפוי שינוי שעשוי להשפיע גם על זהות הממשלה הבאה.
התחלופה הדרמטית שעברה השבוע רשימת יהדות התורה אולי נראתה מבחוץ כמו עוד חילופי דורות. משה גפני, אחרי כמעט ארבעה עשורים בכנסת, ואורי מקלב – “רק” שני עשורים – שוחררו מרשימת דגל התורה. במקום גפני, ח"כ יעקב אשר צפוי להוביל אותה.
לא רק חילופי דורות
באגודת ישראל נפרדים כאמור מישראל אייכלר הוותיק. במקומו ייכנס נציג בעלזא, אליקים שטארק. בפוליטיקה החרדית, שבה שינויים פרסונליים מתרחשים בדרך כלל לאט מאוד, מדובר ברעידת אדמה. אלא שגורמים פוליטיים וחרדיים שאיתם שוחחתי בימים האחרונים אומרים שהשינויים ברשימה הם רק הסימפטום. הסיפור המעניין באמת מתרחש ברחוב החרדי עצמו.
הציבור החרדי רחוק מלהיות מקשה אחת. תמיד היו חרדים שלא הצביעו למפלגות המגזר. הליכוד קיבל לאורך השנים קולות כאלה, וגם איתמר בן גביר הצליח לחדור לחלקים מסוימים ברחוב החרדי. אלא שהפעם, כך מעריכים גורמים המעורים בשטח, התופעה צפויה להיות גדולה משמעותית. בשיחות פנימיות מדברים שם על סדר גודל של כשני מנדטים של מצביעי יהדות התורה, שהפעם שוקלים שלא להצביע ג’.
לא מדובר בהכרח בציבור שהפך פחות חרדי. להפך, חלקם מבקשים להצביע אחרת דווקא משום שהם רוצים שמישהו יילחם טוב יותר על האינטרסים החרדיים.
וזו אולי הנקודה שהעסקנות החרדית מתקשה לעכל. במשך שנים היה קל להסביר לבוחר החרדי מדוע הוא חייב להצביע למפלגה החרדית. הנציגים בכנסת, כך הוסבר, אמורים לשמור על עולם התורה, להגן על בני הישיבות, להשיג תקציבים ולאפשר לציבור החרדי לחיות על פי אמונתו. בתמורה קיבלו המפלגות ציבור נאמן וממושמע. אלא שעכשיו רבים שואלים שאלה פשוטה ומסוכנת מבחינת העסקנים: מה קיבלנו בתמורה?
טלטלה גושית
והתשובה אינה טובה. חוק הגיוס לא אושר, צעירי הישיבות מתמודדים עם צווי גיוס, מעצרים וסנקציות, וחלק נכבד מההטבות הכלכליות קטנו. אפשר להתווכח אם השינויים האלה מוצדקים – ורבים בציבור הישראלי יטענו שהם מוצדקים מאוד – אבל הבוחר החרדי שואל שאלה אחרת: בשביל מה שלחתי במשך שנים נציגים לכנסת, אם ברגע שבו אני זקוק להם יותר מכל הם לא מספקים את הסחורה?
וזה ההסבר לטלטלה ברשימת המפלגה לכנסת. הדחתם של גפני ומקלב אינה רק החלפת דור. אלא היא גם הודאה בכך שקשה לצאת שוב לבחירות עם אותם אנשים, אחרי קדנציה שבה הסוגייה החשובה ביותר מבחינת הציבור הליטאי לא נפתרה. הפנים החדשות, באופן יחסית כמובן, הם ניסיון לומר לבוחר: שמענו את קולכם והוא נלקח בחשבון.
אך השאלה היא האם הצעד הדרמטי הזה יספיק. כי אם שני מנדטים של מצביעים חרדיים הופכים לפתע לקולות צפים, כללי המשחק משתנים מן היסוד. מצביעים רבים בוודאי יתנו הזדמנות לנציגים החדשים. אך אחרים עשויים לעבור לליכוד, לעוצמה יהודית או למסגרות אחרות. המכנה המשותף אינו המפלגה שאליה יעברו, אלא המסר למפלגה שאותה הם עוזבים.
במשך שנים כוחן של המפלגות החרדיות לא היה רק במספר המנדטים, אלא בוודאות שהבוחרים יתייצבו באחוזי ההצבעה הכי גבוהים שיש. במצב החדש, גם הפוליטיקאי החרדי צריך פתאום להיאבק מחדש על קולות הבוחרים שלו, ולתת להם דין וחשבון.
הבשורה הטובה
השינוי הדרמטי הזה חורג הרבה מעבר לגודלה העתידי של יהדות התורה. בחודשים האחרונים ההנהגה החרדית מאותתת שהברית האוטומטית עם נתניהו כבר אינה מובנת מאליה. הרב דב לנדו קבע ש"המושג גוש לא קיים”. במפלגה רבים מדברים על האפשרות לנהל אחרי הבחירות משא ומתן גם עם הגוש השני. אלא שכאן נוצר פרדוקס: דווקא בזמן שההנהגה החרדית מבקשת להשתחרר מהמחויבות לנתניהו, חלק מהמצביעים שלה עשויים לעבור למפלגות שנמצאות עמוק בתוך הגוש שלו.
כאן עשוי להיווצר מצב פוליטי חדש לחלוטין. ההנהגה החרדית תכריז שהיא כבר לא בכיס של נתניהו, אבל תגלה שגם הקול החרדי כבר לא נמצא כולו בכיס שלה. זו כבר לא רק טלטלה פנימית ביהדות התורה. זו תזוזה שתשפיע על האפשרות להקים את הממשלה הבאה.
בכל הדרמה הזו יש בשורה טובה לציבור החרדי, והיא שהעסקנים אינם המטרה, אלא השליחים. אם הנציגים אינם מצליחים לספק את התוצאות שלשמן נשלחו, אין שום קדושה בכיסא שלהם בכנסת. המסר הזה מעודד.
אך אם אכן כשני מנדטים חרדיים ישלשלו בקלפי ביום הבחירות פתק אחר, זו לא תהיה נטישה של הציבור החרדי. אלא, זו תהיה הודעת פיטורין מהדהדת של הציבור החרדי לעסקנות שלא סיפקה את הסחורה.
סוף עונת הנדידה
במשך חודשים נדמה היה שמערכת הבחירות כבר בעיצומה. סקרים פורסמו, מפלגות קמו, מועמדים פרשו ואיחודים נבחנו. אבל במידה רבה כל זה היה רק שלב ההכנה. למעשה, רק עם סגירת הרשימות לכנסת, המפה הפוליטית הפכה לקבועה – כמעט. כעת, אי אפשר עוד לחבר את וינטר לסמוטריץ’, להציל את גנץ באמצעות איחוד של הרגע האחרון, או להמציא רשימה חדשה. אלה השחקנים, אלה הפתקים, ועליהם הציבור יתבקש להכריע ב-27 באוקטובר.
זהו שינוי משמעותי במערכת הבחירות. עד לסגירת הרשימות, לכל מפלגה היה תירוץ כאשר קיבלה סקר לא מחמיא: יהיה עוד חיבור, תהיה עוד פרישה של מתחרים, נעשה עוד שינוי ברשימה. מעכשיו אין יותר שינויים. מי שבחר להתמודד לבד, יצטרך להוכיח שהוא עובר את אחוז החסימה. מי שנמצא מתחתיו יצטרך להתמודד לא רק עם מחסור במצביעים, אלא גם עם הפחד שלהם לאבד את קולם.
אימת אחוז החסימה
מה שמוביל אותנו למשחק ההצבעה האסטרטגית. מצביע יכול לחשוב שעופר וינטר הוא המועמד המתאים לו ביותר. אבל אם במשך שבועות, אותו תומך פוטנציאלי יראה ש"עמך ישראל” נמצאת מתחת לאחוז החסימה, או אפילו על סיפו, הוא יתחיל לשאול האם להסתכן. בסופו של יום, רוב המצביעים לא רוצים שהפתק שלהם ירד לטמיון.
על אותה הדרך, תומך במפלגות המרכז יכול להעדיף את בני גנץ או את חילי טרופר. אבל בפועל הוא יבחר לעבור לאיזנקוט או לבנט, מחשש שקולו יימחק בהצבעה למפלגה שאינה עוברת את רף המינימום. כך שהבחירות מפסיקות להיות רק אודות השאלה, “מי מייצג את עמדותיי?”. מתווסף לה החישוב, “איזה פתק באמת ישפיע על זהות הממשלה שאני רוצה בה”?
הן מקורבי גנץ והן יועציו של וינטר מצפים לראות אפקט הפוך. הם מאמינים שמצביעי מרכז יחליטו ברגע האמת להצביע למפלגות הקטנות, כדי לעזור להן לצלוח את רף המינימום. במקרה כזה, אומרים הגורמים בשתי המפלגות, נראה בסקרים הקרובים עלייה בכמות התומכים, דבר שעלול להשפיע על מערכת הבחירות כולה.
וכך, אחוז החסימה הופך ממִשתנֵה טכני לכזה שיכול להכריע את זהות הממשלה. כי מפלגה קטנה שצולחת את רף ארבעת מנדטים, לא רק מחזקת את המחנה שלה, אלא מונעת מעשרות אלפי קולות להימחק. מנגד, מפלגה שמסיימת קצת מתחת לאחוז החסימה יכולה להשאיר גוש שלם בלי האפשרות להגיע ל-61.
לכן, בשבועות הקרובים הקרב על מהלכיהם גנץ, של וינטר ושל שאר המפלגות הקטנות, לא יהיה קטן יותר מאשר המריבות בין הליכוד לאיזנקוט או לבנט. במערכת בחירות צמודה, הקרב על אחוז החסימה עשוי להיות זה שיכריע מי יוכל בכלל להקים ממשלה. כלומר, על כל הקופה.
החשש מבריחת מצביעים
מסיבה זו הקמפיינים צפויים להשתנות. עד סגירת הרשימות הופעל הלחץ על ראשי המפלגות להתאחד או לפרוש. כעת המסרים של המפלגות הבטוחות, יעברו למצביעים. הן ינסו לשכנע את מצביעי המפלגות הקטנות במחנה שלהן שלא להסתכן, ולא להצביע למפלגה שאולי לא תעבור. התוצאה של לחצים אלה כנראה תוביל לכך שמפלגה קטנה שתתבסס מעל אחוז החסימה תקבל תנופה. מנגד, מפלגה שתיתקע מתחתיו עלולה להיכנס לסחרור שבו מצביעיה יברחו ממנה, אך לא מפני שהפסיקו להאמין בדרכה, אלא משום שהם חוששים שגם האחרים יברחו.
וזה אולי הדבר המעניין ביותר לעקוב אחריו בשבעת השבועות שנותרו: לא רק מי מתחזק ומי נחלש, אלא מי מצליח להפוך את מצביעיו לנאמנים ומי מחזיק בקולות שיכולים לברוח ברגע של פחד. כלומר, מדד הפריכות, או הביטחון של המצביעים בבחירה שלהם, קריטי לתמונה האלקטורית כולה.
כלומר, בבחירות כה צמודות, המפלגה שתסיים ראשונה אינה בהכרח זו שתכתיר ממשלה. כמעט להפך, לפעמים המפלגה החשובה ביות,ר היא דווקא זו שתסיים עם 3.24% מקולות הבוחרים.