במהלך מלחמת התקומה מתנהל שיח נרחב בסוגיית הישגי צה"ל ומדינת ישראל. חלק נכבד מהשיח עוסק גם בהצהרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על “הניצחון המוחלט”. הצהרה זו נאמרה לראשונה על ידו ב-12 באוקטובר 2023, כחלק מנאומו בכנסת בעת הקמת ממשלת החירום. היא זכתה מאז להתייחסות נרחבת באמצעי התקשורת ובשיח הציבורי.
בינואר 2024 נשא נתניהו נאום בפני חניכי קורס מפקדי פלוגות של צה"ל ואמר להם: “הציפייה העיקרית שלי היא ניצחון מוחלט. אין תחליף לניצחון. אני שומע באולפנים, פרשנים וכל מיני מסבירים ‘אי אפשר’ ו’לא צריך’. אפשר, צריך וגם אין לנו ברירה אחרת. ניצחון מוחלט”. ראש הממשלה חזר על הביטוי הזה בהזדמנויות רבות, בשיחות בפורומים צבאיים, פוליטיים ובינלאומיים.
מבקריו של נתניהו הרבו לעסוק בביטוי ולציין אותו בלעג לכל אורך המלחמה, בפרט כשהתקבל הרושם שהדברים לא מתקדמים לכיוון ניצחון ברור ומוחלט. כך היה בשיח על הפסקות האש וההסכמים מול החמאס, וכך גם כשנדמה היה שהזירה הצפונית לא מתקדמת לשום מקום, לפני מבצע ה"ביפרים”, ועוד.
לא הגדרה מילונית
בכדי לעמוד על מאפייני “הניצחון המוחלט”, ראשית יש לעסוק במהות המושג ניצחון.
בסופו של דבר, ניצחון במלחמה משמעותו הגעה להישג מדיני ברמת הביטחון הלאומי. הוא מושג כאשר מומשו יעדים מדיניים ארוכי טווח. הדרך ליעדים אלה נעשית באמצעות שילוב של כוח צבאי, מהלומה תודעתית ומשא ומתן מדיני, המשפרים את מאזן הביטחון הלאומי. ניצחון דורש הכרעה צבאית כבסיס, ובנוסף אליה שינוי תודעתי בקרב האויב, בציבור שלו ובקהילה הבינלאומית. כל אלה לצד שיפור אסטרטגי, כגון הרחבת גבולות, חיסול איום קיים או שינוי משטרי.
ניצחון במלחמה, אם כך, הוא תוצאה מדינית מובהקת, שנשענת כמובן על ההישגים הצבאיים. הוא מחייב הכרעה צבאית, והכרעה היא מושג טקטי תלוי זמן והקשר. כלומר ההכרעה היא תנאי מחייב, אך לא מספק לניצחון.
זהו אפוא הניצחון. אך מהו “הניצחון המוחלט”? האם ישנו כזה? ומה ההבדל ביניהם, אם בכלל? למיטב הבנתי, בתזמון שבו נאמר על ידי ראש הממשלה, המונח “ניצחון מוחלט” נועד לרומם את רוח העם והלוחמים, ולא להוות הגדרה מילונית מקצועית.
עדיין, בבואנו לדון בניצחון או בניצחון מוחלט, עלינו לבחון את השגת מטרות המלחמה בכל אחת מהזירות:
עזה:
בנוגע ללחימה בעזה הוגדרו מטרות מלחמה ברורות בהחלטת ממשלה:
1. השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג’יהאד האסלאמי ברצועת עזה.
2. מצב סיום המלחמה – מרצועת עזה לא נשקף עוד איום לישראל לאורך זמן.
3. השבת הביטחון לישובי העוטף.
4. יצירת התנאים להשבת כל בני הערובה לישראל.
לבנון:
המטרה הראשונית, שנוספה למטרות המלחמה המקוריות, הייתה השבת תושבי הצפון לבתיהם. מעבר למטרה זו, לאחר שתושבי הצפון חזרו לבתיהם, בהסכם שנחתם מול ממשלת לבנון, התווספה מטרת פירוק חיזבאללה מנשקו.
סוריה:
לא הופיעה במטרות המלחמה המוגדרות.
איראן:
גם כאן לא הוגדרו מטרות באופן מפורט. יחד עם זאת, ישנן מספר מטרות שעליהן הצהירו ראש הממשלה ושר הביטחון בהזדמנויות שונות:
1. השמדת תוכנית הגרעין האיראנית.
2. פגיעה במערך הטילים הבליסטיים האיראני וביכולת הייצור שלהם.
3. ניתוק הזיקה בין איראן לשלוחיה.
4. מטרה נוספת שהוצגה במובלע והוגדרה כתוצאתית להישגי הלחימה מול איראן הייתה יצירת התנאים להפלת המשטר – וזאת מתוך הבנה שהפלת המשטר תוכל להתבצע רק על ידי העם האיראני, ורק לאחר שהמשטר יוחלש דיו.
בחינת השגת המטרות בכלל הזירות מראה שלצד ההישגים הרבים שישנם בכל אחת מהן, לא ניתן לטעון ל"ניצחון מוחלט” באף אחת. יחד עם זאת, אנחנו מצויים עדיין עמוק בתוך מלחמת התקומה. במלחמה זו הצלחנו לפרק את “טבעת האש” השיעית, שהקימה איראן סביבנו ונועדה להביא להשמדת המדינה. גם חיזקנו משמעותית את מעמדה הצבאי והמדיני של ישראל.
נשבר מחסום הפחד
בנוגע לעזה, שממנה התחיל הכל: נאלצנו לעצור את השלמת השמדת החמאס בעזה, בשל הרצון להשלים את השבת החטופים. מטרה זו הושגה עד תום, ויחד איתה מומשה המטרה להשבת הביטחון לישובי העוטף וליצירת אזור חיץ משמעותי בשטח הרצועה. בעוטף גרים כיום יותר תושבים מהמספר שהיה לפני 7 באוקטובר, ולמעלה מ-60% משטח הרצועה בידי צה"ל. כמו כן, ניתן לחלוטין לטעון שמרצועת עזה לא נשקף כיום איום לישראל, בייחוד אחרי חודשי הלחימה באיראן ובלבנון במסגרת “שאגת הארי”, שבהם לא נורה מעזה אפילו לא כדור.
לגבי שימור המצב הביטחוני הטוב לאורך זמן, זה ידרוש את סיום השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס בשטח שנשאר בשליטתו. בלבנון, חיזבאללה מוכה וחבול, כשבדרום לבנון נוצר מרחב חיץ משמעותי. חשוב יותר, ישראל חתמה עם ממשלת לבנון על הסכם המגדיר את חיזבאללה כאויב משותף ומעגן את הישארות צה"ל במרחב, עד שחיזבאללה יתפרק מנשקו.
החות’ים נמנעים מלתקוף את ישראל אחרי שספגו מכות כואבות. בסוריה, השמדנו את הצבא הסורי, יצרנו מרחב חיץ משמעותי והענקנו הגנה לאחינו הדרוזים. באיראן, תוכנית הגרעין הושמדה, יכולת ייצור ושיגור הטילים הבליסטיים נפגעה קשות, היכולת לתמוך בפרוקסיז כמעט לא קיימת, והלחץ על המשטר מחליש אותו מדי יום עד לנקודת השבירה. חשוב מכך, נשבר מחסום הפחד, וברור לנו ולאיראנים, שישראל תתקוף ברגע שיידרש.
מעצמה אזורית
בסיכום שלוש שנות מלחמת התקומה, אפשר להביט על החודשים האחרונים: איראן תוקפת כל מדינה במזרח התיכון למעט ישראל. ממשלת לבנון חותמת על הסכם עם ישראל ומגדירה את חיזבאללה כאויב. החות’ים תוקפים בעוז את סעודיה ונשמרים מלירות עלינו, כשבמקביל הסעודים פונים לישראל שתסייע להם מול החות’ים. בחמאס אין מפקד לזרוע הצבאית, אחרי שסיכלנו את האחרונים והביקוש לתפקיד צנח פלאים. כל זאת, לצד קיום מרחבי חיץ בצפון, במזרח ובדרום, ומעמד של מעצמה אזורית הלכה למעשה.
אז אולי הניצחון עדיין לא מוחלט, אבל הוא בהחלט כבר כאן. בכדי להשלים את המלאכה ולהשיג את “הניצחון המוחלט”, יש להמשיך את הפעלת הכוח הצבאי והמדיני ולחתור להשגת “שלום מתוך עוצמה”, כמו שהותווה בהסכמים האחרונים בעזה ובלבנון.
תא"ל (מיל’) ארז וינר שימש כמפקד צוות התכנון האופרטיבי בפיקוד הדרום בזמן המלחמה בעזה. כיום הוא יו"ר תנועת “הביטחוניסטים”.