אחרי חודשים ארוכים שבהם התנהל מאבק משפטי סביב פיטורי ראש השב"כ, רונן בר, ומינוי זיני וגופמן, הגיע תורו של יהודה אליהו, ממלא מקום מנהל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י).
מי שחושב שמדובר בעוד מחלוקת משפטית על מינוי בכיר מחמיץ את התמונה הרחבה. מינויו של מנהל רמ"י אינו עניין פרסונלי בלבד. מדובר בתפקיד בעל משמעות לאומית, המשפיע על ההתיישבות, על עתיד הגליל והנגב ועל יכולתה של הממשלה לממש את מדיניותה בתחום הקרקעות.
הייעוץ גבר על הממשלה
בג"ץ ביטל את מינויו הקבוע של אליהו, אך נתן לממשלה אפשרות למנותו כממלא מקום – והממשלה פעלה בהתאם. אלא שכעת, בחלוף שלושה חודשים בלבד, הודיעה היועצת המשפטית של המשרד שלא ניתן להאריך את כהונתו בשלושה חודשים נוספים.
הנימוק משפטי-טכני: לשיטת הייעוץ המשפטי, יש לצרף את תקופת כהונתו של ממלא המקום הקודם לתקופת כהונתו של אליהו, ולראות בשתי הכהונות יחד תקופה אחת של שישה חודשים. זאת אף שלא הוצג תקדים שבו חוברו תקופות כהונה של שני אנשים שונים לצורך הגבלת סמכות המינוי.
יצוין כי במקביל לכך שהיועצת מונעת את מינוי יהודה אליהו למ״מ היא גם מונעת מינוי של מנהל קבוע לרמ״י בטענה כי אנו בתקופת בחירות. כלומר, מצד אחד היועצת מסרבת למינוי מ״מ ומצד שני היא מונעת מינוי של קבע המשמעות היא שבש כל שהיא רוצה לכפות את דעתה על הממשלה ולחייב אותה למנות ממלא מקום שלישי בתוך פחות משנה, והעיקר שלא ינהל את רמ״י יהודה אליהו.
מאבקי כוחות
על כל פנים, האם זו אכן הפרשנות המשפטית ההכרחית? מדובר בשאלה המחייבת הכרעה מנומקת, מעבר לקביעה של הייעוץ המשפטי לבדו.
אך במקום לברר את הסוגיה לגופה, בג"ץ בהחלטתו אתמול (ג’) הפנה את הממשלה לנקוט צעדים המתאימים ב"אפיקים המקובלים”. כך נוצרה מציאות שבה עמדת הייעוץ המשפטי, החולקת על עמדת הממשלה שאותה הוא אמור לייצג, מקבלת למעשה מעמד מכריע, הגובר על זה של הממשלה.
מבחינת הממשלה ותומכיה, אין מדובר במקרה בודד. זהו מאבק מתמשך על גבולות הסמכות בין הדרג הנבחר לבין מערכת הייעוץ המשפטי ובית המשפט העליון.
לייעוץ המשפטי יש תפקיד חיוני בשמירה על שלטון החוק, אך גם לממשלה יש סמכות ואחריות למשול. כאשר מתעוררת מחלוקת אמיתית על פרשנות החוק, ראוי שבית המשפט יבחן את טענות שני הצדדים וינמק את הכרעתו. זאת במקום להותיר את הממשלה ללא מענה וללא בחינה של המחלוקת, כפי שנעשה במקרה זה. מבחינה זו, השאלה איננה רק מי ינהל את רמ"י – השאלה היא מי מוסמך לנהל את המדינה.
הפגיעה באזרחים
למחלוקת הזאת יש גם מחיר מעשי. עיכובים במינויים של בעלי תפקידים בכירים פוגעים ברציפות הניהולית, בקידום החלטות ובשירות לאזרח. ברשות המופקדת על מקרקעי ישראל, ההשלכות עשויות להיות משמעותיות במיוחד.
בעוד שבועיים ילכו אזרחי ישראל לקלפיות. הם יצביעו למפלגות ולנבחרי ציבור מתוך ציפייה שאלה יוכלו לקדם את המדיניות שלשמה נבחרו. אבל מה משמעותה של הכרעת הבוחר, אם הממשלה אינה מסוגלת לממש את סמכויותיה, באמצעות האנשים שהיא ממנה, גם כאשר הם פועלים במסגרת החוק?
כך שזו לא רק מחלוקת על יהודה אליהו, אלא ויכוח עקרוני על אחריות, סמכות ומשילות במדינה דמוקרטית. הציבור זכאי לממשלה שמסוגלת למשול, למערכת משפט שמכריעה במחלוקות באופן מנומק, ולייעוץ משפטי ששומר על החוק בלי להחליף את הדרג הנבחר.
במצב הנתון כעת אין צורך בממשלה “טובה”, אלא בממשלה שתדע להתמודד עם יועצת משפטית ומערכת משפטית שמונעות כל צעד מתבקש.