“עד לפני שנתיים לא הייתי מאמין שאגיד דבר כזה, אבל אני בוחן אפשרות להתגייס למשטרה”, כך פותח את השיחה משה, אברך צעיר בן 23 ממודיעין עילית. כמו רוב בני גילו המשתייכים למגזר החרדי, הוא הלך בדרך שהותוותה לו מראש: תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה נחשבת, חתונה ו’כוילל’.
חייו זרמו על מי מנוחות, אלא שאז, חודשיים בלבד לאחר חתונתו, פרץ משבר הגיוס. בזו אחר זו ניחתו על ראשו של משה ושל עשרות אלפי צעירים חרדים “סנקציות הגיוס” המפורסמות. תחילה בוטל מעמדם מול צה"ל. בהמשך, נאסר עליהם לצאת מהארץ. לבסוף, נשללו מהם תקציבי המעונות, וזו לחלוטין לא כל הרשימה.
על “גזירות הגיוס”, כפי שהן מכונות במגזר, החליטה עו"ד גלי בהרב מיארה, מי שמשמשת כיועצת המשפטית לממשלה בהחלטת בג"ץ, אף שהממשלה פיטרה אותה. בהנחייתה, בתחילת 2026 בוטלה ההנחה בדמי הביטוח הלאומי לחרדים עריקים. בחודש מאי נשללה מהם הזכות להשתתף בהגרלות “מחיר למשתכן”, ובוטל הסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. בקרוב צפויות להתבטל ההנחות המפליגות שלהן זוכים החרדים בתחבורה הציבורית וכך גם הנחות הענק בארנונה. כל זה בלי קשר ל’חרב המעצרים’, שעדיין מרחפת מעל ראשם של עשרות האלפים המוגדרים עריקים.
“אי אפשר להמשיך ככה”
מספר משפחות חרדיות צעירות תיארו בפני JNS קושי הולך וגובר לקיים את אורח חייהם, לפחות כמו שהיו רוצים שייראה. “למדתי שנה ב’כוילל’ (מסגרת לימודית תורנית המיועדת לחרדים נשואים, מ"נ), וכשהסתיים ‘זמן קיץ’ האחרון (תקופת הלימודים בחודשי הקיץ) הבנתי שזה לא מחזיק, ואי אפשר להמשיך ככה”, משתף משה ממודיעין עילית. “אתה לא מקבל מעונות, לא ביטוח לאומי, ותיכף גם תחבורה ציבורית אין לי. המשכורת הנמוכה של אשתי והמלגה מה’כוילל’ לא מספיקות כדי להחזיק בית”, הוא אומר.
לדבריו, סוגיית המעונות היא המטרידה ביותר. המעונות המפוקחים בישראל פועלים בשעות 07:00–16:00, מה שמאפשר להורים יום עבודה מלא. עד לשנת 2025, זוגות חרדים רבים היו זכאים לסבסוד גבוה על דמי המעונות שעומדים על כ-3,000 ש"ח בחודש, וזאת בגלל הכנסתם הנמוכה יחסית. אך אחרי שלל עתירות לבג"ץ וחוקים שונים שניסתה הקואליציה לקדם, בחודש מרץ 2025 הופסק סופית סבסוד המעונות לילדי משתמטים ועריקים. לפי הערכות המדינה, כ-6,700 משפחות של אברכים הושפעו מהמהלך נכון ל-2025. סבסוד המעונות שבוטל להן עומד על כ-2,000 ש"ח לכל ילד.
משפחה חרדית צעירה לא יכולה כמובן לעמוד בתשלום חודשי של אלפי שקלים למעון. החלופה היא לשלוח את הפעוט למטפלות פרטיות, שנפוצות יחסית בריכוזים החרדיים. תשלום חודשי למטפלות אלה נע בין 750 ל-900 ש"ח, אבל שעות הפעילות שלהן מצומצמות יותר. המסגרות פועלות לרוב בין 07:30 ל-13:00 בצהרים, לא כולל ימי שישי וחופשות. כלומר, להורים שמעוניינים בכך קשה מאוד לעבוד במשרה מלאה.
“הבנתי שהמצב הכלכלי לא מאפשר לי להמשיך ללמוד ב’כוילל’, והתחלתי לחפש עבודה”, מספר משה. לדבריו, מעסיקים רבים בציבור הכללי לא מעוניינים להעסיק משתמט מתוך עיקרון, וגם מחשש שהוא עלול להיעצר בפתאומיות, והעסק ייפגע. את בנו בן השנה משה שולח למסגרת פרטית, מה שמקשה עליו למצוא משרה מלאה. “בסופו של דבר הבנתי שעד שלא אפתור את הבעיות שלי מול צה"ל, לא אתקדם לשום מקום”, הוא אומר.
כעת, משה שוקל גיוס למשטרה. “צה"ל הוא קו אדום להרבה אנשים בגלל המצב, ויכולים לזרוק אותי מבית הכנסת שלי”, הוא טוען. לדבריו, בתחילה שקל להוציא פטור מפוברק מצה"ל, אך גילה שכיום התהליך מורכב הרבה יותר מבעבר. “הצבא קלט את השטיקים של חוות הדעת הפסיכיאטריות המפוקפקות שכל חרדי מביא איתו ללשכת הגיוס. התופעה נפסקה כמעט לחלוטין”.
עוברים למעונות בלי פיקוח
שולמית, בת 27 ואם לשלושה המתגוררת ברמה ד’ בבית שמש, מספרת על תהליך דומה במשפחתה. “גיסי, בן 23, התגייס לאחרונה לפיקוד העורף בגלל הסנקציות. הוא ניסה בהתחלה להוציא פטור והסתבך בתהליך”, היא משתפת. במקרה שלו, מה שהביא אותו להתגייס הייתה הסנקציה האוסרת על עריקים לצאת מהארץ. “הבן אדם התחתן, רצה לצאת לחופשות עם אשתו, וגילה שהוא פשוט לא יכול. וגם אין צפי לפתרון הבעיה”, מוסיפה שולמית.
גם היא מעידה כי “יש לי הרבה חברות שמתמודדות בקושי גדול עם המצב. הן רוצות לעבוד יום שלם, אך הן לא יכולות כי המסגרות הפרטיות לא מספקות מענה לכל היום”. בשכונת רמת בית שמש ד’ שבה היא מתגוררת, ישנה לדבריה מגמה של עזיבת זוגות צעירים לאזורי פריפריה. “הנשים לא יכולות לעבוד יום שלם. לגור במרכז יקר מדי, כי יש משכנתא גבוהה. המשפחות מסתדרות טוב יותר במקומות כמו נתיבות ודימונה”.
“השכנות שלי שולחות ילדים למעונות פרטיים, בלי פיקוח ואחריות, ה’ ירחם”, מספרת דבורה ר’ מהקהילה החרדית בירוחם. “אין להן ברירה. הן זורקות את הילדים במקומות שאין בהם מי שישגיח עליהם, שלא לדבר על טיפול מסור. שום אחריות על מה שהילדים עושים ואוכלים. אחר כך בוכים שקורים אסונות. הם מביאים את זה על עצמם”.
דבורה, שמעורה היטב בחיי הקהילה החרדית בירוחם, קובעת בתוקף כי למרות המצב הקשה אין איש ממכריה ששוקל להתגייס. “אנשים מנסים להוציא פטורים, מגלים שזה קשה מדי ויורדים מכל העניין. אבל להתגייס? לא יעלה על הדעת”. לדבריה, למצב הקשה לא תהיה השפעה על כוחן של המפלגות החרדיות בירוחם. “אנשים יכולים להיות מאוכזבים, אבל בציבור שלנו, מה שגדולי ישראל אומרים – זה מה שקורה. אין שיח של אנשים שהפעם לא יצביעו, ובסוף כולם יצאו ויצביעו”, היא מעריכה.
חרדי מדרום הארץ שהוא בעל מעון מפוקח, סיפר ל-JNS כי בשנתיים האחרונות, וביתר שאת בשנה האחרונה, קיימת מגמת עזיבה של משפחות חרדיות צעירות לטובת מסגרות פרטיות. “עלֵינו כמעון זה לא משפיע כי בסוף הביקוש גדל על ההיצע, אבל רואים שמשפחות אברכים מתקשות לעמוד בתשלומים הגבוהים ועוזבות מחוסר ברירה”.
הסנקציות מביאות לשינוי
מהשיחות איתם ועם אחרים עולה כי הסנקציה הכאובה ביותר למשפחות האברכים היא ביטול ההטבה במעונות היום. ואכן, בחודש יוני השנה פרסם אגף התקציבים באוצר דוח שקבע כי ביטול ההנחה במעונות היום, הוא ההסבר העיקרי להכפלת מספר החרדים שהתגייסו לצבא ב-2025.
בחוות הדעת שפורסמה לקראת העברת “חוק המעונות” בקריאה ראשונה בוועדת הכספים, אגף התקציבים הראה שכבר ב-2025 מספר המתגייסים החרדים הכפיל את עצמו. זאת בשעה שפעלה עליהם סנקציה עיקרית אחת – שלילת ההנחה במעונות היום.
“בחינת היקפי המתגייסים מהאוכלוסייה החרדית בחציון הראשון של שנת 2025 מלמדת על קצב גיוס שנתי המוערך ב-3,800 מתגייסים. זהו גידול של כ-50% ביחס ל-2024, ושל יותר מ-100% ביחס לתקופה שקדמה לסנקציות”, קבע האגף. גם ראש חטיבת התכנון ומנהל כוח האדם באגף כוח האדם של צה"ל, תא"ל שי טייב, טען לא אחת בוועדת חוץ וביטחון כי קיימת הלימה ברורה בין הסנקציות לגידול במספר המתגייסים החרדים.
המצוקה הכלכלית מכבידה על המגזר החרדי, שעוד לפני הסנקציות לא נהנה מעודף כסף ורווחה כלכלית. עובד במכולת מרכזית ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, סיפר ל-JNS כי כמעט בכל יום מגיעים לקופה אברכים ומבקשים להוריד מהחשבון ברגע האחרון מוצרים שונים, יקרים מדי. “אנשים מגיעים לקופה ואז אומרים ‘את זה אני אקנה, את זה לא, במקום זה אקח תחליף זול יותר’”, הוא מספר. לדבריו, התופעה התגברה בשנתיים האחרונות. “הרבה פעמים יוצא לי להשלים מהמשכורת שלי כמה שקלים לאנשים שפשוט עומדים מולי בקופה, נבוכים, כי אין להם מספיק כסף ללחם וחלב. ממש ברמה הזו”.
ומי האשמים במצב?
משה ממודיעין עילית מפנה אצבע מאשימה כלפי גלי בהרב מיארה. “ברור לה שהציבור החרדי לא יגיע בהמוניו לבקו"ם, אז למה המשפחות והילדים הקטנים צריכים לסבול בגלל פוליטיקה?”.
גם דבורה מירוחם סבורה שהאחריות נופלת בעיקר על היועצת, אך לדעתה גם לפוליטיקאים החרדים יש חלק לא קטן במצב: “היה דיבור על חוק הגיוס של אדלשטיין, שהיה עובר בבג"ץ ומאפשר למי שיושב ולומד להמשיך ללמוד. אבל, גפני ודרעי התעקשו וגררו את כל הציבור לעוני ולקשיים”, היא אומרת, וממהרת לחדד כי “בסוף מי שבאמת קובעת פה זה היועמ"שית, ומולה באמת אין לחרדים מה לעשות”.
הסתגלות למציאות כלכלית חדשה
סמנכ"ל מחקר ונתונים במכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, ד"ר איתן רגב, מעריך בשיחה עם JNS כי התופעות שהוזכרו בכתבה הן נגזרות ישירות של הסנקציות בשילוב עם מודל כלכלי חרדי, שהתערער לחלוטין בשנים האחרונות. “בשנות ה-70 שיעורי התעסוקה בקרב גברים חרדים היו גבוהים מאוד”, אומר ד"ר רגב. אלא שאז נכנס לתוקף הסדר ‘תורתו אומנותו’ שהשפיע על האפשרות לצאת לעבוד. “שיעורי התעסוקה התרסקו, ונוצר מצב שהוא בכייה לדורות”, הוסיף.
לדברי ד"ר רגב, ההשפעה המרכזית של הסנקציות מתבטאת בשוק הדיור. עד שנות האלפיים המוקדמות, מחירי הדירות היו זולים יחסית, וההורים מימנו את רוב סכום הרכישה. התפנית הגיעה במשבר הכלכלי העולמי ב-2008, כשהחלו המחירים לעלות. ההורים הביאו את ההון העצמי לרכישה, והזוג לקח על עצמו משכנתה בסביבת ריבית נמוכה מאוד.
הזוגות הצעירים נדרשו לעלייה ברמת השכר כדי לממן את תשלום המשכנתה, ומשקי הבית החרדיים עשו זאת באמצעות גידול בשיעורי התעסוקה של הנשים החרדיות – והמודל המשיך להתקיים. אלא שאז, בסוף 2022, הריבית זינקה לשיעור של 3.25% והמשיכה לעלות בהדרגה. הוצאות משקי הבית החרדיים על דיור גדלו בבת אחת ב-1,500–2,000 ש"ח, וזוגות צעירים רבים התקשו לסגור את החודש.
ד"ר רגב מוסיף כי ההתנגשות בין המציאות הכלכלית הקשה לבין הסנקציות, הייתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת הצעירים החרדים. הם נאלצו לחפש פתרונות מידיים כמו ניסיונות להוציא ‘פטור’, עזיבת ה’כוללים’ לטובת שוק העבודה ואפילו גיוס במתכונת כזאת או אחרת לצה"ל או לשירות לאומי.
ככלל, ד"ר רגב סבור שהחברה החרדית תיאלץ להתאים את עצמה במהירות למציאות הכלכלית החדשה. למשל, באמצעות יציאה מוגברת של גברים חרדים לשוק העבודה, כאשר ממנה נגזר הגידול העקבי בשיעור הילדים שלומדים במוסדות הממ"ח, הגדלת כושר ההשתכרות של נשים חרדיות באמצעות שילוב באקדמיה, ואף הקטנת שיעור הילודה שכבר ירד בשנים האחרונות.
לדבריו, את השינויים במודל החרדי נראה ביתר שאת כשמשבר הגיוס ייפתר. “כשיציאת צעירים חרדים לעבודה תתאפשר בשלב הרבה יותר מוקדם, תיווצר דינמיקה שתשנה משמעותית את תכנון מסלול החיים החרדי, ותשפיע גם על החלטות ההשכלה שהורים בוחרים עבור ילדיהם”, מסכם ד"ר רגב.
