יותר מ-2.5 מיליון תלמידים ותלמידות יהיו חלק משנת הלימודים תשפ"ז. כבכל שנה, בין השולחנות בכיתות, אפשר יהיה למצוא גם דוברי אנגלית, צרפתית, ספרדית ועוד שלל שפות – עדות לכך שהעלייה לישראל מעולם לא פסקה, כחלק מהאתוס הציוני.
בין אלפי העולים שמתחילים את השנה החדשה בארץ, נמצאים גם שלמה סקייסט ומשפחתו, שהגיעו מקהילה יהודית קטנה בווירג’יניה. ביוני האחרון, שלמה, אשתו רבקה וילדיהם עשו את הצעד המכריע. עמותת “ישראלה”, שמסייעת לעולים עם ילדים להגשים את החלום, ליוותה אותם בתהליך. בצורה הזו, גם הזמר ישי ריבו עלה לארץ כשהיה ילד. משפחת סקייסט, שבה שני בנים ובת בגילאי 10, 8 ו-6 (בהתאמה), עלתה על מטוס מריצ’מונד, וירג’יניה, שבארצות הברית לחריש שבוואדי עירון – העיר שבה החליטו להתגורר.
והם לא לבד. איתם בחריש משתקעות עוד 19 משפחות של עולים חדשים, עם כ-50 ילדים. הן באות מגיברלטר, אוסטרליה, אנגליה, ארה"ב וקנדה.
שלמה ורבקה, בני 35, תהו לרגעים אם בגילם אולי כבר מאוחר מדי לעלות. אלא שבדיוק בגלל השיקול הזה הם החליטו לעשות מעשה ולעלות דווקא עכשיו – כשהילדים עדיין קטנים ויכולים לבנות פה את חייהם. כיוון ששלושת ילדיהם בגילאי מערכת החינוך, מודל הקליטה של “ישראלה” סייע להם. הם וילדיהם קיבלו ליווי מול הרשות המקומית במציאת מוסד חינוכי מתאים. לילדים גם מוצמדת מורה-מלווה שמסייעת להם לצלוח את קשיי החברה והשפה.
“רוב האנשים שהכרנו בארץ היו חיוביים מאוד והתלהבו שעשינו עלייה”, מספר שלמה, כשהוא מודע היטב לקשיי החיים בארץ. עם זאת, גם רגע אחר נחקק בזיכרונו במהלך הכניסה לדירה החדשה בחריש. הוא סיפר לטכנאי שעבד בדירה שהוא ומשפחתו זה עתה עלו לישראל. “הטכנאי טען שמכרו לנו פנטזיות על החיים בארץ. עניתי לו שכל החיים הם סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. לא תמיד זה קל ונוח, אבל זה הסיפור שלנו – ואנחנו כותבים אותו פה”.
לתפיסתו של שלמה, לכל יהודי ויהודייה, ולא משנה מאיזה רקע, יש את ההזדמנות להחליט אם ואיך להיות חלק מהסיפור היהודי. “כולנו ירשנו את התורה ואת הסיפור הלאומי שלנו. השאלה היא אם ניקח את הירושה הזו בשתי ידיים ונהיה שותפים בכתיבת הפרקים הבאים”, הוא אומר.
עזרה בקליטה – גם בכיתה
כאמור, משפחת סקייסט הגיעה לארץ כחלק מקבוצה. אל"מ (במיל’) גולן ואך, סמנכ"ל “ישראלה” ובנו של מייסד העמותה, סיפר ל-JNS על מודל העלייה הקבוצתית. המודל מיועד למשפחות עם ילדים ומיושם בשטח כבר 32 שנה. ואך, שנפצע במלחמה בעזה ושימש בן היתר כמפקד יחידת החילוץ וההצלה של צה"ל, מסביר כי שיטות העלייה הישנות לא עבדו. לדבריו, כאשר משפחות עלו באופן פרטני ללא רשת ביטחון, או כשהמדינה קבעה לעולים היכן להשתקע, נוצרו מובלעות של עולים חדשים עם קשיי קליטה.
המודל של “ישראלה” עובד אחרת. משפחות שמבקשות לעלות מגובשות לכדי קבוצה (מינימום 10 משפחות). הן משודכות לקהילה שתתאים להן, לאחר סיור מקדים של שבוע ביישובים שונים בישראל. כמו כן, הן מקבלות ליווי אישי בשנה שלפני העלייה ובשנה שאחריה. המענה מכסה תחומים כמו ביורוקרטיה, דיור, תעסוקה, חינוך, שפה וגם תרבות וחיי קהילה. לפי הנתונים שמציג ואך, 98% מהמשפחות שעולות דרכם משתקעות בארץ אחרי שמצאו עבודה. כמו כן, הן התחילו לדבר עברית והצליחו להשתלב, מה שלא תמיד קורה בסיפורי עלייה.
ההחלטה של העמותה להתמקד במשפחות עם ילדים, מסביר ואך, נובעת מהמורכבויות הייחודיות שהן מתמודדות איתן – בדגש על שילוב הילדים במערכת החינוך הישראלית. לכן, נציגי “ישראלה” דואגים ללוות את ההורים מול הרשויות עד למציאת פתרון חינוכי שמתאים לכל ילד וילדה. ברגע שהילדים משובצים לכיתה, מתלווה אליהם מורה-מגשרת שנותנת תמיכה נפשית, לצד תגבור בלימודי העברית. בתיאום עם מוסדות החינוך, הילדים שמגיעים דרך “ישראלה” מקבלים פי 2 שעות עברית על חשבון שיעורים אחרים, ולמעשה מדברים עברית חצי מהזמן. במקביל, בעמותה עובדים עם הצוותים בבתי הספר כדי לסייע להם לקבל את העולים הצעירים בצורה האופטימלית.
ואך מספר שרק השנה עולות דרך העמותה 180 משפחות מרחבי העולם, ובתוכן כ-400 ילדים וילדות. יש משפחות שבוחרות להתחיל חיים חדשים ברחבי הנגב והגליל, כמו כרמיאל בצפון ובאר-שבע בדרום – אזורים שבעמותה, בשיתוף קק"ל, שמים עליהם דגש מיוחד לטובת חיזוק ההתיישבות.
ההחלטה לעלות נרקמת
בחזרה למשפחת סקייסט. שלמה מספר שעלייה לא תמיד הייתה על הפרק. הוא בנה בארה"ב קריירה מבוססת כעורך דין עסקאות בתחום האנרגיה. רבקה הייתה מורה לספרות אנגלית, ולפני העלייה עבדה בבית ספר יהודי ופעלה לשלב בו ילדים ממשפחות שאינן דתיות. הם תכננו להישאר בארה"ב.
בשלב מסוים, שלמה נתקל בביוגרפיה של גולדה מאיר, שהשפיעה עליו מאוד. הוא הבין שהחיים שלו לא נפרדים מהסיפור הציוני והיהודי. “זה הסיפור של העם היהודי, פה בישראל”. לפיו, 7 באוקטובר נתן דחיפה, אבל לא היה הגורם המכריע. המחשבות עלו גם קודם.
ההיכרות האישית של שלמה עם ישראל קרתה הרבה לפני העלייה. בצעירותו, הוא למד בישיבה בארץ במשך שנה. בישיבה שבה למד בווירג’יניה, נסיעה לשנת לימודים בישראל הייתה דבר טבעי. “כמעט כולם עשו את זה”, הוא מסביר. בהמשך, הגיע לניו יורק ללימודי כלכלה בקולג’. שם הכיר את רבקה, שלימים תהיה אשתו.
טרם העלייה, המשפחה כולה שהתה בארץ שבעה שבועות לחופשת קיץ. “הרגשנו פה נהדר וראינו שיש עתיד”, הוא מסכם את החוויה. ההחלטה לעלות הלכה וקיבלה יותר ויותר משקל. בשלב הזה, שלמה אף דיבר עם השותף העסקי שלו, יהודי ציוני בעצמו, כדי להסדיר את המשך העבודה המשותפת מהארץ.
בנובמבר 2025, שמונה חודשים לפני העלייה עצמה, שלמה ורבקה הגיעו לארץ בליווי “ישראלה” עם משפחות נוספות לצורך “סיור לוקיישן”. בעמותה בחרו עבור הקבוצה 4 ערים פוטנציאליות, שבהן הרשויות הביעו כוונה לקלוט עולים חדשים. במשך שבוע חברי הקבוצה ביקרו בכל אחת מהן, כדי לבדוק חיבור והתאמה אישית. בגלל כמות המשפחות הגבוהה, המטרה הייתה לבחור בסוף שתי ערים. חלק מהמשפחות בחרו להתגורר במעלה אדומים, וחלק – כמו שלמה ומשפחתו – בחרו בחריש.
המציאות בישראל
הרעיון של עלייה בקבוצה, עם תמיכה נפשית ורגשית, קסם לשלמה ולרבקה. הם שיערו שהגעה לצד עוד עולים דוברי אנגלית תקל עליהם להשתלב במרחב דובר עברית. אך בד בבד, “ככה לא נשארים בבועה אמריקנית” מסביר שלמה.
היתרון של קליטה כקהילה מגובשת הוכיח את עצמו גם במפגש מול הרשויות. לפי שלמה, הם נתקלו בלא מעט ביורוקרטיה, ומספר פעמים נאלצו להגיע פיזית לחדרה כדי לטפל בנושאים שונים. אבל, “העובדה שיש עוד משפחות שחוות את אותו הדבר, ומבינות מה עובר עלינו, מקלה מאוד” הוא מסכם.
