“צעד ראשון לעבר שלום חזק, יציב ונצחי”, כתב טראמפ ברשת Truth וחתם באבחת ציוץ מלחמה קשה בת שנתיים ויומיים. ב-9 באוקטובר 2025, לפני כשנה, חתמו ישראל וחמאס על הסכם הפסקת אש. החטופים חזרו, בישראל לראשונה חשו בסגירת המעגל, העלו חיוך חיוור על השפתיים ופנו להתאבל על האבדות הקשות בטבח ובמלחמה שבאה בעקבותיו.
ומאז? השקט נשמר, לפחות מעל פני השטח, וחמאס כביכול לא תוקף. האמנם? שנה לאחר הפסקת האש, הגיע הזמן לבחון מה קורה ברצועה: מה מצבו של חמאס? מה השתנה בשטח? וכיצד פועל צה"ל מול המציאות החדשה?
“המחבל עסק בייצור אמל"ח עבור חמאס”, “המחבלים פעלו לשיקום יכולות הארגון” – ציטוטים אלו ודומים להם מופיעים כמעט בכל הודעת חיסול שמפרסם צה"ל בחודשים האחרונים. רק השבוע חוסלו תשעה פעילי חמאס שעסקו בשיקום הארגון. אך ניתן להניח כי על כל מחבל שחוסל ישנם כמה וכמה שמוסיפים לעסוק בפעילות טרור, לשקם את חמאס ולהביא להתעצמותו המחודשת.
הסכם מעורפל
“נוטים לשכוח שלצד החזרת החטופים, להסכם יש גם חלקים רעים”, אומר ל-JNS ישי ספז מארגון “עוטף ישראל”. הארגון, שמתכלל את הנעשה בשטח, הוקם על ידי תושבי העוטף מתוך הבנה שקיימים פערים משמעותיים בין המציאות בפועל, לבין מה שמשתקף לעיני הדרג המדיני ולציבור. לטענתם, מקבלי ההחלטות אינם מודעים בהכרח לתמונת המצב המלאה ומגלים לעיתים אדישות כלפי הנעשה.
ישראל הסכימה, במסגרת הסכם 21 הנקודות של טראמפ, לשיקום רצועת עזה במקביל לפירוק חמאס מנשקו. ספז מדגיש כי בהסכם לא מופיעות הגדרות ברורות בהקשר זה, ולא קיימת התניה שתולה את תחילת שיקום הרצועה בפירוק חמאס מנשקו. בנוסף, ההסכם קובע כי גם אם חמאס לא יתפרק מנשקו, תוכנית השיקום והסיוע תימשך באזורים המפורזים שישראל סיימה לטהר. מצב זה מביא את חמאס לגרור רגליים ולא להתקדם כלל בכל הקשור לפירוזו מהנשק.
משיקום להתעצמות
ראשית, חמאס מממן את שלטונו ברצועת עזה בחסות 600 משאיות סיוע שנכנסות לשטח מדי יום דרך המעברים. על פי נתוני מתפ"ש, כפי שנמסרו מ"עוטף ישראל”, ארגון הטרור מרוויח כ-300 מיליון ש"ח בשבוע מהמס שאנשיו גובים על הסחורה. לפי “עוטף ישראל”, הספקים בעזה דורשים מהספקים בצד הישראלי לרכוש את רוב הסחורה מספקים טורקים מסוימים, מה שבעקיפין מייצר לחמאס רווח כפול.
בנוסף, כמות הנפלים האדירה שמפוזרת ברצועה מספקת לחמאס חומר גלם איכותי ליצירת תחמושת. לכל אלו מצטרפת תעשיית ההברחות מהאוויר, כאשר קרוב ל-30 רחפנים חצו רק בחצי השנה האחרונה לרצועת עזה משטח מצרים וישראל, מבלי שהופלו על ידי צה"ל.
“חמאס עבר ממצב של שיקום להתעצמות”, קובע ספז. לדבריו, ארגון הטרור מחזיק כיום בעשרות אלפי מחבלים – כ-75% מהסד"כ שהיה ברשותו ערב 7 באוקטובר. הפעילים חזרו לאימונים סדירים ולייצור המוני של נשק, כפי שעולה גם בהודעות צה"ל. כל אלו, בנוסף לשליטת חמאס בכמעט 100% מתושבי הרצועה, מציבים את חמאס בעמדה חזקה יותר משמעותית מזו שהיה בה ערב החתימה על הפסקת האש.
תהליך השיקום מתקדם גם הוא בקצב מזורז, בחסות מועצת השלום. לפי “עוטף ישראל”, חברת החשמל בעזה קיבלה לאחרונה אישור לשקם את כלל תשתיות החשמל ברצועה, שכ-85% מהן ניזוקו במלחמה. בנוסף, חמאס חזר לפעול מתוך בתי החולים שמהם פעל בעבר ואשר שוקמו לאחרונה על ידי הכוחות הבינ״ל.
בצה"ל מתגאים בפעולות הטיהור שנעשות בתחומי הקו הצהוב. רק בחודש יולי האחרון, שר הביטחון ישראל כ"ץ דיווח על השמדת 83% מהמנהרות בקו הצהוב, אך התמונה רחוקה מלהיות מושלמת.
על פי גורם בצה״ל, בשנה האחרונה מבצע הצבא את “פרויקט קידוחים סטטיסטיים”, שבמסגרתו הכוחות מחדירים לאדמה כל כמה מטרים מקדחים מתקדמים, שקודחים עד מי התהום. בתחתית המקדח ישנו סנסור שסורק רדיוס של מספר מטרים, כדי לשלול קיומן של מנהרות. בנוסף, בצה"ל נעזרים במידע מודיעיני ובחקירות מחבלים כדי לאתר תוואי תת קרקע, מה שמספק, לדבריהם, תמונת גילוי ואיתור מושלמת.
אלא שגורם בפיקוד הדרום אמר ל"מאקו” לאחרונה כי “אולי השמדנו 40%, 50% מהמנהרות בקו הצהוב”. גם בצה"ל מודים שקיימים עדיין אזורים מסוימים, שבהם לא הושלמה מלאכת האיתור וההשמדה בתחומי הקו הצהוב.
יחד עם זאת, בצה"ל מתמקדים גם בטיהור הקו הצהוב מנשק. גורם צבאי אמר ל-JNS כי כיום בתחומי הקו הצהוב לא נשאר אמל"ח גלוי מעל לפני השטח, ושצה"ל פועל לאתר גם פריטי אמל"ח שנותרו קבורים מספר מטרים מתחת לאדמה כדי למנוע בהם שימוש עתידי, כאשר חמאס יחזור לאזור.
מחדל נוסף נוגע למהות הציוד שמוכנס לרצועה. בהגדרה, חומרים “דו-שימושיים”, שיכולים לשמש במקביל לבניית תשתיות טרור, אינם מאושרים להיכנס לרצועה. לפי “עוטף ישראל”, בפועל המנהלת האמריקנית דורשת להכניס סוגים רבים של חומרים דו-שימושיים, ונציגי צה"ל במנהלת שאינם מעוניינים בעימותים מיותרים נאלצים לאשר חלק גדול מהחומרים, שמשמשים את חמאס לחזק את כוחו.
נזקי מועצת השלום
מועצת השלום שהקים טראמפ מנהלת הלכה למעשה את כלל הפעילות ברצועת עזה: מסיוע הומניטרי, דרך תשתיות ושיקום, ועד לכוח הייצוב הבינלאומי. במועצה מתקדמים, כאמור, במהירות יחסית, וצפויים להתחיל בקרוב בפיילוט לניהול מחסות הומניטריים באזורים שאינם בשליטת חמאס ברצועת עזה. האזור הראשון שאליו יופנו אזרחים ללא נשק או זיקה לחמאס הוא תל סולטאן, הסמוך לרפיח.
“צריך להבין שכל תהליכי תכנון השיקום מתקדמים כרגיל”, אומר ספז ומזהיר כי “בקבינט לא מבינים שהעובדות נקבעות בשטח, ומדובר במהלכים בלתי הפיכים”. אמנם חמאס טרם התפרק מנשקו, אך התוכניות הנרחבות לשיקום הרצועה נמשכות במלוא העוצמה. כרגע ישראל מעכבת את היישום בשטח, אך אם טראמפ יחליט ללחוץ על ישראל להוציא לפועל תוכניות, או שתקום ממשלה חדשה שתחליט לפעול באופן שונה, התוכניות יצאו לפעולה באופן מיידי.
אמנם רק בימים האחרונים, גורם במועצת השלום האשים את ישראל שהיא מערימה קשיים על הוצאת השוטרים מעזה לאימון במצרים, כך לפי Ynet. בנוסף, נטען שישראל מקשה על הכנסת החיילים הזרים לכוח הייצוב הבינלאומי, אך במועצה משוכנעים שאחרי הבחירות יהיה ניתן לקדם את המהלכים הרצויים במהירות.
“צריך לומר שמדינת ישראל שינתה את הדרקטיבה נגד חמאס בשנה האחרונה, וכיום היא מנהלת איתו סכסוך בלבד”, מסכם ספז ומזהיר: “צריך להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. אין שום תוכניות במועצת השלום לתת לישראל להילחם בעזה, כאשר חמאס יסרב בפועל לתוכניות הפירוז מנשק והשלטון”.
“חמאס הוכה בצורה מאוד משמעותית במלחמה”, אומר ל-JNS תא"ל (מיל’) ארז וינר. הוא כיום יו"ר תנועת “הביטחוניסטים”, לאחר ששירת במלחמה כמפקד צוות התכנון האופרטיבי בפיקוד דרום. מתוקף תפקידו, היה ונשאר בקי בנעשה ברצועת עזה. “בשאגת הארי, האיראנים הפעילו את כל כובד משקלם על ה’פרוקסיז’ שיפעלו. אבל חמאס לא ירה אפילו קפצון, וזה לא בגלל שהם הפכו לציונים לעת זקנה”, אומר וינר.
לדבריו, ההיחלשות המעשית והתודעתית של חמאס מתבטאת בכך שלארגון הטרור אין כיום ראש רשמי לזרוע הצבאית, והיא מנוהלת באמצעות ועדה. לראייתו של וינר, בחמאס מאמינים שזה מה שיעצור את המרדף העיקש של ישראל אחרי ראשי הזרוע – האחרון שבהם חוסל במאי השנה, ומאז לא מונה לו מחליף. בנוסף, בנקודת הזמן הנוכחית, חמאס מתמודד עם מתנגדים מבית, כמו המיליציות שפועלות בשיתוף פעולה עם ישראל.
תמונת המצב השתנתה לחלוטין גם בהיבט המודיעיני. אם לפני 7 באוקטובר המודיעין האנושי שהחזיק שב"כ ברצועה שאף לאפס, כיום אנו במציאות שבה צה"ל ושב"כ מצליחים בשבוע שעבר לחטוף ראש מנגנון ביטחון הפנים של חמאס מלב אוכלוסייה עוינת ולחזור בשלום.
בניגוד לספז, לדעת וינר חמאס טרם הגיע לשלב של התעצמות מעשית. “כדי להתעצם, צריך להכניס לרצועה נשק, מנועי רקטות, חומרי נפץ תקניים רבים, מלט לבניית תשתיות טרור ועוד, וכל זה לא קורה כרגע”, מחדד וינר. אך גם לשיטתו, האיום מהרצועה רחוק מלהיעלם. “כיום חמאס משקם חלק מהמנהרות שבנה בעבר, מתקן ומשפץ את כלי הנשק הרבים שפזורים ברצועה. הוא לא נח ואסור לטעות באשר לכוונותיו”, מזהיר וינר. יחד עם זאת, מרכיב האיום המרכזי מחמאס, שהוא הירי הרקטי, נעלם כמעט לחלוטין. “אין יכולת מבצעית ממשית של חמאס לשגר כיום רקטות לישראל”, קובע וינר.
וינר סבור כי בטווח הארוך ישראל תהיה חייבת להמשיך את הווקטור של הפעולה המתמשכת ברצועת עזה. לדעתו, כדי למנוע התפתחות מחודשת של הטרור, על ישראל לנקוט שלושה צעדים: לשלוט אבסולוטית במשאבים בעזה – כדוגמת הסיוע ההומניטרי; לשלוט באוכלוסייה – באמצעות הפרדה בינה לבין פעילי הטרור; ושליטה בשטח – להיזהר ממצב שבו יהיו “שטחים מתים”, שבהם הטרור יכול להתעצם באין מפריע.
עוטף עזה ישוב לפרוח
“מבחינה ביטחונית, אין ספק שהמצב שונה לאין ערוך מ-6 באוקטובר”, אומר ל-JNS חיים ילין, לשעבר חבר כנסת וראש המועצה האזורית אשכול. הוא תושב קיבוץ בארי, ושרד את טבח 7 באוקטובר. מאז הפך לאחד הקולות הבולטים ביותר בתיאור אירועי אותו היום, בביקורת על המחדל ובמאבק על שיקום עוטף עזה.
“בתודעה החמאסית לא השתנה דבר”, אומר ילין ומסביר כי “לא משנה כמה מג"דים ומח"טים נחסל שם, כי מבחינתם הם יחזרו לטבוח בישראל אם רק יוכלו”. ילין מציין גם הוא כי חמאס מחזיק בשלטון דרך המזון, הדלק, החשמל והמים שישראל מכניסה לרצועה, וזאת מבלי לשכוח את איום הרחפנים מהצפון שישנה את תמונת המצב, אם וכאשר יגיע לעזה.
לדברי ילין, התפיסה הבעייתית נותרה גם בצה"ל. “אנחנו תמיד מכינים את עצמנו למלחמה הקודמת ולא למלחמה הבאה”, הוא אומר ומוסיף כי הצבא ממשיך לבסס את תפיסת ההגנה שלו על התושבים באמצעות מיגוניות שפזורות ברחבי העוטף – בהתעלם מכך שהמחבלים חצו פיזית את הגדר, והמיגוניות הפכו למלכודות מוות. עם זאת, ילין משבח את הצבא שלדבריו כיום קשוב יותר לתושבים, כשהמפקדים הבכירים בשטח נפגשים באופן תדיר עם הנהגות היישובים באזור.
“למרות הכול, אני מעריך שהאזור הזה ישוב ויפרח”, מסכם ילין באופטימיות. לדבריו, כיום לא ניתן להשיג דירות בקיבוצים וביישובים הקטנים שבחלקם עדיין מפונים, ולא ירחק היום שהמצב בשטח יחזור ל-6 באוקטובר – במובן החיובי של המושג.
ממשרד ראש הממשלה וממתאם פעולות הממשלה בשטחים לא נמסרה תגובה לטענות בכתבה.
