נוכחותה ההולכת וגוברת של סין במזרח התיכון, ומעמדה המתעצם בזירה העולמית, משנים את השיקולים האסטרטגיים העומדים בפני ישראל. בספרה, ישראל-סין: המשחק האסטרטגי, קאריס וויטי, מייסדת ומנכ"לית קבוצת “סיגנל” (SIGNAL) ומומחית לתולדות סין, נשענת על עשרות שנים של מעורבות ישירה כדי לבחון כיצד ישראל יכולה להבין את שאיפותיה של בייג’ינג, להכיר במגבלות השפעתה באזור, ולקבל החלטות תוך ראייה מפוכחת של המציאות.
תמיכתה של בייג’ינג באיראן מצטלבת עם צורכי הביטחון של ישראל, בעוד שהתחרות בין ארצות הברית לסין מעצבת את שיקוליה של ישראל בתחומי הטכנולוגיה והסחר.
הספר מגולל גם את סיפורה של וויטי, עולה מארצות הברית שהקימה את קבוצת סיגנל, שהוא מכון מחקר ומדיניות ישראלי. הספר מתאר את עבודתה עם חוקרים וקובעי מדיניות סינים, עם בכירים ישראלים ועם שותפים בינלאומיים. במסגרת עבודתה, וויטי ביקשה לתקן תפיסות שגויות שרווחו בבייג’ינג ביחס לישראל ולמזרח התיכון, ולהפך.
סין השתנתה
לצד הניתוח הגאופוליטי, הספר הוא גם סיפור על יצירת קשרים, פתיחת דלתות ושימור דיאלוג.
וויטי ביקרה לראשונה בסין היבשתית ב-1984. עשרות שנים לאחר מכן, היא שבה אל מדינה שהשתנתה מן היסוד בעקבות צמיחה כלכלית ומעורבות עמוקה יותר בזירה הבינלאומית. בספרה, וויטי מתארת כיצד ראתה את השינוי של סין לאורך שנות פעילותה של קבוצת סיגנל.
ככל שהתרחבו האינטרסים של סין, כך גדלה גם נוכחותה במזרח התיכון. הספר מתחקה אחר משמעותו של שינוי זה עבור ישראל – מהזדמנויות לשיתופי פעולה ועד לשאלות הנוגעות לטכנולוגיות רגישות ולביטחון הלאומי.
ואיפה ישראל?
אחת הסוגיות המרכזיות, העוברת כחוט השני בספר, היא השאלה כיצד על ישראל לנהל את יחסיה עם סין, תוך התחשבות באינטרסים של בעלת בריתה הקרובה ביותר, ארצות הברית.
במקום להציג את הסוגיה כבחירה בינארית בעלת תשובה פשוטה, וויטי בוחנת את מגוון האינטרסים הפועלים בזירה ואת האופן שבו הם משתנים ככל שנוכחותה של סין במזרח התיכון ובעולם מתרחבת.
יריעתו של הספר משתרעת מן הקשרים עם מוסדות סיניים ומתפרסת לנמל חיפה, דרך יוזמת “החגורה והדרך” ומגפת הקורונה, ועד להחרפת היריבות בין ארצות הברית לסין.
וויטי מתארת גם כיצד קבוצת סיגנל חידשה את הדיאלוג עם סין לאחר מתקפת 7 באוקטובר, חרף ההידרדרות ביחסים בין ישראל לסין. תיאור פגישותיה בבייג’ינג ממחיש מדוע למגע ישיר עשוי להיות ערך, גם כאשר עמדותיהם הרשמיות של הצדדים רחוקות זו מזו.
מפגשים מסוג זה עשויים לחשוף כיצד הצד השני מבין את המציאות ואת המדיניות שהוא נוקט, היכן ישנה התנגשות בין האינטרסים של הצדדים השונים, והיכן יש לבחון מחדש את הנחות היסוד של כל אחד מהצדדים.
להקשיב לסין
נושא מרכזי בספר הוא חשיבותה של “אינטליגנציה תרבותית”. מניסיונה של וויטי עולה כי מדיניות אפקטיבית מחייבת יותר מהיכרות עם כלכלת סין או עם הנהגתה; היא מחייבת תשומת לב למוסדות המדינה, לשפה הפוליטית שלה ולאופן שבו היא ניגשת ליצירת קשרים ולטיפוחם.
הקשבה לצד השני אין פירושה הסכמה. ואולם, היא מאפשרת מחלוקת מושכלת יותר ומסייעת לקובעי המדיניות לזהות מתי הנחות מוכרות מוליכות אותם שולל.
בסופו של דבר, הספר ממקם את יחסי ישראל-סין בתוך הקשר גלובלי רחב יותר. וויטי גורסת כי ישראל יכולה להפעיל השפעה החורגת מגודלה באמצעות הישענות על יתרונותיה הטכנולוגיים ובאמצעות שיתוף פעולה עם מדינות שהאינטרסים שלהן חופפים לאלה שלה.
היא מתארת את הרחבת הדיאלוג של קבוצת סיגנל למדינות שותפות, ובהן הודו, יפן ודרום קוריאה, ובד בבד שואלת כיצד ישראל יכולה לפתח גישה מודעת ושקולה יותר כלפי סין והמרחב האינדו-פסיפי.
הזמנה לחשיבה
“ישראל-סין: המשחק האסטרטגי” הוא תיעוד של עבודה שנעשתה בתנאים פוליטיים משתנים והזמנה לחשיבה צופה פני עתיד. הספר אינו עוסק רק בשאלה כיצד על ישראל להגיב לסין כיום, אלא גם בשאלה כיצד תוכל לבנות את הידע, הקשרים ודפוסי החשיבה וההתנהלות האסטרטגיים הדרושים לה כדי לנווט בעולם שבו כבר אי אפשר עוד לראות בהשפעתה של סין עניין רחוק.
בקיצור, לכל מי שמתעניין ביחסיה של סין עם ישראל, עם העולם הערבי ועם המזרח התיכון בכללותו, זהו ספר חיוני. הוא מספק דרך חשובה להבין כיצד סין תופסת את תפקידה בעולם וכיצד היא מעצבת את מדיניות החוץ שלה. בשורה התחתונה, בראבו, קאריס וויטי.
