ביום הכיפורים האחרון התפללו כ-300 יהודים בצד המזרחי של הר הבית. בין 6:30 ל-9:30 בבוקר, הם השתחוו, קראו וכרעו כנהוג מדפי התפילה, שהוכנסו אגב באישור מלא.
גם בראש השנה התפילות התקיימו. הן כללו שופרות וחצוצרות כסף שהמתפללים הביאו ותקעו בהם. לדברי “מנהלת הר הבית”, התוקעים עשו זאת “תחת עיניהם הבולשות של השוטרים, שלראשונה לא גדעו אותם תוך כדי תקיעה, אלא המתינו להם לסיום תקיעותיהם. בתום כל פרק, הזדרזו השוטרים לתפוס את השופרות ואת התוקעים, הוציאו אותם מהר הבית תוך כדי זימון לשימוע לשקילת הגבלה וצווי הרחקה לתקופות שונות”.
ניתן לשער שגם השבוע, בימי חג הסוכות, יפקדו את הר הבית אלפי יהודים. הם יעשו זאת כאשר החופש שלהם לבטא את אמונתם רחב הרבה יותר מבעבר. אפילו שנה אחת קודם לכן, זה נראה אחרת לחלוטין.
אשתקד עוכבו והורחקו כ-50 מתפללים במהלך יום כיפור, משום שהביאו איתם דפי תפילה. “השנה היה מניין מסודר לחלוטין, חוץ מספר תורה, שהיינו צריכים להשלים אחר כך בכותל”, מספר ארנון סגל, עיתונאי ופעיל מוכר לקידום זכויות יהודים בהר הבית.
תנוחה של תפילה
אלידע כוכב, משכונת מעלה הזיתים בירושלים, עלה להר הבית לראשונה לפני כ-13 שנה. כשעמד אז בעיניים עצומות, עם הפנים לכיוון המקום שבו עמד בית המקדש, השוטרים תפסו אותו. “אפילו לא הנעתי את שפתיי, אבל השוטר קבע שזו תנוחה של תפילה”, הוא מספר. כוכב הוצא מההר ועוכב לחקירה שנמשכה שעות רבות. במשך מספר חודשים נאסר עליו לשוב למקום.
שני הסיפורים האלה, ויש רבים כמותם, מספרים על קצה המזלג את השינוי הדרמטי שהתחולל “במקום הקדוש ביותר בעולם”, כפי שנהוג לומר. למעשה, הר הבית הוא אכן המקום הקדוש ביותר ליהודים, בעל חשיבות רבה מאוד למוסלמים, וממלא תפקיד משמעותי באמונה הנוצרית. מפאת משמעותו הדתית העולמית, ישראל נקטה זהירות מופלגת בניהולו מאז קריאתו ההיסטורית של מוטה גור: “הר הבית בידינו”.
במשך עשרות שנים ראשי הממשלות הצהירו על מחויבותם ל"סטטוס קוו בהר הבית”. גם כיום ראש הממשלה מצהיר מעת לעת שאין שינוי במצב. אלא שלמעשה, כמו כל סטטוס קוו אגב, התחוללו שינויים משמעותיים בכללים הנהוגים בהר, בפרט בשנים האחרונות. ובניגוד לתחזיות אימה כאילו תפילת יהודים בהר תדליק מלחמת דת עולמית, יהודים כאמור מקיימים חלק ממנהגיהם והשמיים לא נופלים.
ארדן התחיל
שחזור התהליכים עם פעילי הר הבית מלמד שהשינוי היה הדרגתי. כוכב מייחס את תחילתו לתקופתו של גלעד ארדן כשר לביטחון פנים בשנת 2018. הוא מספר כי בשלב הראשון הותר לו ולחבריו להתפלל בהר תוך כדי הליכה. לאחר מכן, השוטרים גם התירו תפילה בעמידה, “אבל חס וחלילה לא להתנדנד ולא להרים את הקול”. שוטר שחשב כי המתפלל עבר על הכללים, יכול היה להרחיק את המתפלל.
התפנית שחולל ארדן יחד עם מפקד מחוז ירושלים במשטרה, יורם הלוי, הייתה דרמטית. עד אז יהודים שעלו להר – רק יהודים אגב – עברו בידוק קפדני בכניסה אליו. הם נדרשו להרים את שולי חולצתם, כדי לוודא שאינם מחביאים פתק עם פסוקים. אפילו פנקסי בכיס הושארו בחוץ.
הקבוצות נאלצו להסתפק ב"הדרכות ארכאולוגיות” ושיחקו חתול ועכבר עם השוטרים כדי להגניב פסוק או לשאת תפילה קצרה במסווה של שיחת טלפון. לא היה נדיר, הוא מספר, להגיע ולגלות שאתה העולה היחיד.
נתניהו לא מצליח
כך התנהלו הדברים, פחות או יותר, עד קיץ 2024, כלומר כעשרה חודשים לאחר פרוץ המלחמה בעזה. ביולי לפני כשנתיים, לקראת צום י"ז בתמוז, התחוללה נקודת המפנה. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הכריז על הכרה בתפילת יהודים בהר. שלושה שבועות לאחר מכן, בתשעה באב, הותרה השתחווייה בהר. כלומר, הנוהג החשוב ביותר מבחינה הלכתית-יהודית, להשתרע עם כל הגוף על אדמת הר הבית, הותר כעת כדת וכדין.
נתניהו מצדו המשיך להצהיר שמדיניות הממשלה היא לא לשנות את הסטטוס קוו. בפועל, הוא לא הצליח לאכוף זאת על בן גביר. וכך, נוהג פולחני, שרק לפני שנים ספורות אי אפשר היה לדמיין, קיבל היתר שלטוני.
מאז, לדברי פעילי ההר, מותרות תפילה והשתחוויה באזור מסוים בצד המזרחי. כמו כן, מותרת שירה בכל שטח ההר - דבר שגם אותו אי אפשר היה להעלות על הדעת בעבר. “מתפללים שם היום תפילת עמידה בלחש, עם חזרה בקול, ממש כמו בבית הכנסת” מספר כוכב.
“זה משהו שלפחות אלף שנה לא התאפשר ליהודים”, מסביר סגל. לדבריו, ההישג נזקף “הרבה מאוד לזכותו של השר בן גביר, אבל גם לא פחות למסירות נפש של השטח”. המשטרה, הוא אומר, קיבלה את השינוי “בחירוק שיניים”.
המספרים מדברים
בחודשים האחרונים הותר להכניס דפי תפילה שהדפיסה ישיבת הר הבית ובחגים הודפסו חוברות מיוחדות. בראש השנה, לפי ציג, שהו יחד כ-200 מתפללים על ההר במשך כשעתיים. בדרך כלל, הוא מספר, קבוצה מונה 50 עד 100 איש.
שינוי דרמטי לא פחות חל במספר היהודים העולים להר הבית. ב-2009 סיירו במקום כ-5,000 יהודים. לפני ארבע שנים המספר כבר זינק ל-51 אלף. בשנה העברית שהסתיימה, כלומר ב-12 החודשים האחרונים, לא פחות מ-68,944 יהודים טרחו ובאו להר הבית. אלה הנתונים של ארגון “בידינו”, הפועל להגברת העלייה להר. אלמלא סגירת ההר בתקופת מבצע “שאגת הארי” המספר היה גבוה עוד יותר, אומרים בארגון.
מה עדיין אסור
התפילה בצד המזרחי של ההר נעשית בגלוי. מאידך, אמירת קדיש מחוץ לצד המזרחי נתקלת בהתנגדות, ולאחרונה הורחק אדם מההר משום שקרא קדיש. תשמישי הקדושה, לעומת זאת, מותרים רק כשאינם נראים כמו מה שהם. לפי סגל, המשטרה “ממשיכה לאסור טליתות רגילות”. מה שמותר הן פשמינות, שהן לדבריו “טליתות לכל דבר, רק שהן צבעוניות”. גם על דפי התפילה, הוא מספר, “המשטרה הקפידה מאוד” שלא ייראו “ממש כמו סידור”.
הסיבה, לדבריו: “שהערבים יוכלו להגיד שאין שינוי בסטטוס קוו”. לדברי סגל, ההסוואה לא מטעה אף אחד. “הם לא מטומטמים, הם מבינים מה זה אומר, הפשמינות האלה, והם מבינים שאנשים מתפללים מתוך סידורים”. כמו כן, עדיין אסור להכניס תפילין. רק מספר מצומצם של עולים מורשים להכניס סידור באופן קבוע.
עוד יש מעצרים
לפי נתוני “בידינו”, בשנה החולפת עוכבו או נעצרו בהר 419 יהודים, והוצאו 127 צווי הרחקה, מעט פחות מבשנתיים הקודמות. “אנחנו כל הזמן מנסים למתוח את הגבולות. הם עדיין מטורפים”, אומר סגל.
חה"כ לשעבר יהודה גליק עוכב והורחק לאחר שהתפלל לרפואת פצוע בזמן שעלה עם קבוצת תיירים. במסלול התיירים התפילה אסורה. סגל עצמו הורחק מההר לשבוע, לאחר שצילם מחוץ להר את ילדיו מביאים טלה לקורבן פסח. “רק צילמתי”, הוא אומר.
וכמובן, ההר פתוח ליהודים משער אחד בלבד פחות מ-7 שעות ביום ורק חמישה ימים בשבוע. למוסלמים הוא פתוח לאורך כל יום וכל היום משמונה שערים.
ובכל זאת, לדברי סגל, המגמה ברורה. “כל פעם שיש עליות המוניות, הגבולות נשחקים עוד קצת. עם האוכל בא התיאבון. מכיוון שחווים הצלחות, הציבור דורש עוד ועוד”.
