לקראת יום השנה השלישי לטבח 7 באוקטובר, צביקה מור, אביו של איתן, ומירב לשם-גונן, אימה של רומי, הגיעו לאולפני JNS בירושלים. ילדיהם נחטפו לעזה ממסיבת הנובה באותה שבת ארורה והושבו לישראל לאחר מאות רבות של ימים בשבי במסגרת הסכמי החזרת חטופים.
בשיחה עם אריאל כהנא הם סיפרו על השאלות, החרטות והפחדים שמלווים אותם מאז, על המאבק הציבורי וגם על הביקורת שספגו.
אז איך הילדים?
אריאל פתח את השיחה בשאלה המתבקשת – מה שלום הילדים. מירב שיתפה שלרומי יש פודקאסט בשם “החיים החדשים של רומי גונן”, שבו היא “משתפת בחוויות שלה בהומור ובבכי ומארחת אנשים עם זוויות שונות”. היא גם מדברת על השיקום הארוך שעוברת רומי: ניתוחים, שיקום פיזי יומיומי ושיקום נפשי.
צביקה מצידו סיפר כי “איתן עסוק, אבל לא מתוך בריחה או הדחקה. הוא רגוע, מנהל את עצמו ומתכנן את חייו”. צביקה בטוח שאיתן יצטרך לבנות מחדש את הסיפור שלו.
המאבק – והביקורת
צביקה הסביר את ראיית עולמו כאב שנלחם על חיי בנו: ההרתעה נפגעה, ואת החטופים צריך להשיב דרך חיזוקה ולא בכניעה להצעת חמאס. חמאס לא יחזיר אותם מרצונו, ולכן צריך ללחוץ עליו. מטרתו הייתה להשיב אותם באופן שמתחשב בדורות הבאים, והדרך הבטוחה ביותר לדעתו הייתה לעסוק בהשמדת חמאס ולא בניסיון לשכנע אותו לשבת לשולחן.
“בהתחלה זה היה נורא”, אמרה מירב. היא לא הבינה בכלל למה היא צריכה להתראיין, ולא רצתה ללכת למסיבת העיתונאים הראשונה ב-8 באוקטובר. בתה הבכורה ירדן שכנעה אותה ללכת, ומאז מירב נתנה בין 5 ל-15 ראיונות ביום. “אני שלמה עם זה. אנשי משא ומתן מכל הקשת הפוליטית אמרו שהדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להשאיר את הנושא בתודעה”.
צביקה הסביר שלדעתו לא היה צורך ב"העלאת מודעות”, כי כולם בישראל דיברו על זה כל הזמן. עוד אמר שלא אהב את המילה “מאבק” ואת הסלוגן “Bring them home now”, כי הם רמזו שהממשלה לא רצתה להחזיר אותם. מירב לעומתו ציינה שנוח לה עם המילה “מאבק”, כי הממשלה לא פעם הייתה צריכה דחיפה.
וחרטות? יש?
אריאל שאל את ההורים אם יש משהו שהם מתחרטים עליו. מבחינתה של מירב, השאלה הנכונה היא “איפה טעיתי”. היא סיפרה: “אני חושבת שלא הכרתי מספיק, לא הבנתי מספיק. לקח לי הרבה זמן ללמוד מה התפקיד שלי בתוך כל האירוע הזה”.
צביקה שיתף את החרטות שלו: “אם היו לי יותר כוחות, הייתי רוצה להיפגש עם משפחות ולהסביר לעומק את הדרך שלנו”.
“הכוח שלנו כעם”
לקראת סיום השיחה, אריאל שאל את מירב למה בעקבות מה שקרה היא יותר מחוברת לישראל. “גיליתי את הכוח שלנו כעם. מה קורה כשאנחנו עובדים ביחד”, היא סיפרה. גם צביקה דיבר על חשיבותה של האחדות בציבור: “המקום הזה של האחווה הוא השורש לכל ההצלחה שלנו. ברור שהמלחמה חיזקה בי ובעם ישראל את הרגשות הלאומיים”. צביקה סיכם: “בחוץ, לא ‘א גרויסע מציאה’”.
