בין אוקטובר 2012 עד ינואר 2013 עבדתי כיועץ משפטי בלשכה המשפטית של משרד ראש הממשלה. במשך חלק נכבד מתקופה זו הגעתי בבוקר לעבודה, החתמתי כרטיס, שתיתי את הקפה של הבוקר, ואז פתחתי במאמץ ארוך לחצות בשלום את 8.5 שעות העבודה הקרובות. עמדו לעזרתי סרטונים ביוטיוב, אתרי חדשות, ספרי קריאה מפעם לפעם, וחברים טובים שאיתם יכולתי לשבת ולדבר.
לא הייתי היחיד כמובן שנהג כך. כולנו נאלצנו לפעול באותה צורה. ושלא תבינו לא נכון, הלשכה המשפטית במשרד רה"מ הייתה מלאה בעורכי דין ובמתמחים חרוצים, מסורים ומוכשרים. אבל על כולנו נגזרה אבטלה כפויה. למה אתם שואלים?
ובכן, הייתי נוכח בחדר בעת שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד יהודה ויינשטיין, מסר במו ידיו למזכיר הממשלה דאז, מר צביקה האוזר, מכתב מטעמו. במכתב, הוסבר לממשלה מה מותר ומה אסור לה לעשות בתקופת בחירות (הבחירות לכנסת ה-19). על מנת להקל על הקוראים, אתמצת את ההוראות למילה אחת: אסור.
היועמ"ש אסר על הממשלה לנקוט כל פעולה שיש בה החלטה. לא למנות, לא לקבל החלטות בממשלה, לא להחליט על מדיניות, לא לבצע כל התקשרות בהסכם, לא לפרסם מכרזים חדשים, לא לקבל החלטות על תגובה לעתירות לבג"צ, וכולי. אין פלא אם כן, שאנו, עובדי הלשכה המשפטית, שתפקידנו היה לכתוב חוות דעת משפטיות על החלטות ממשלה, להסדיר ניגודי עניינים למינויים חדשים, להכין חוזים ומכרזים ולסייע בכתיבת תשובות לעתירות לבג"צ, מצאנו את עצמנו נטולי עבודה ועתירי יוטיוב.
לאחרונה פורסם באתר JNS ישראל כי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, העבירה לממשלה הנוכחית מכתב, שבו פירטה את האיסורים החדשים על שרי ומשרדי הממשלה. על פי הדיווח, ההגבלות על ממשלה זו מרחיקות לכת לעומת אלה שהושתו על הממשלה הקודמת, בעת שכיהנה כממשלת מעבר. חשוב לציין שחלק נכבד מההגבלות החדשות נובע מהחלטות של יו"ר ועדת הבחירות, הן הנוכחי (סולברג) והן הקודם (עמית). אבל קשה להתעלם מההנחיה לפיה אסור למנות בכירים, בין השאר קצינים מדרגת אלוף ומעלה בצבא, בעוד שאותה יועמ"שית אישרה לממשלה הקודמת את מינוי הרמטכ"ל ימים ספורים לפני הבחירות.
אמנם לאחר שהיועמ"שית לממשלה הפסידה באופן סדרתי בתביעות שבהן סירבה לייצג את הלקוח שלה, הממשלה, ואף טענה נגדה, ברור לכולם שהיא אינה גורם מקצועי ואובייקטיבי, אלא גורם פוליטי, בלתי מקצועי שיש להחליף – אבל זלזול כזה בממשלה טרם ראינו.
סמכויות הלכו ונלקחו
למען האמת, ההתמקדות ביועמ"שית במקרה זה תחטיא את הבעיה המרכזית. שכן חוק יסוד הממשלה קובע כי הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. בחוק זה, כמו גם בכל שאר חוקי מדינת ישראל, לא מופיע כלל הצירוף “ממשלת מעבר”. אנחנו העם, הריבון, באמצעות שליחתנו, הרשות המחוקקת, קבענו שממשלה תמשול כל עוד היא מכהנת, ללא כל סייגים. הדבר מחויב מכוח הפרדת הרשויות. הבחירות הן לכנסת, אך הממשלה חייבת להמשיך לתפקד ולדאוג לחיים של כולנו.
לאורך השנים, יועצים משפטיים הלכו וצמצמו את סמכויות הממשלה בתקופת בחירות. אך באופן יוצא מן הכלל, לא כל הממשלות הוגבלו באותה מידה. כך למשל, הממשלה בראשותו של יאיר לפיד. מלבד מינוי רמטכ"ל, ממשלתו של לפיד זכתה להיתר לחתום על הסכם בדבר הגבולות הימיים עם לבנון, ואף מבלי להביאו לאישור הכנסת.
פגיעה בזכות הציבור
ההגבלות המוגזמות על הממשלה בתקופת בחירות פוגעות לא רק ביכולת התפקוד של הממשלה, ובעצם באיכות חיי האזרחים. הן פוגעות גם בחופש שלנו לבחור בצורה מושכלת. אם אסור לשר להגיע לאירועים, להצטלם באירועים, או לפרסם את שעשה, איך נוכל אנחנו העם לשפוט, לטוב או לרע את מעשיו ולהחליט האם להצביע לו שוב? באיסורים המוגזמים האלו, יושבי ראש ועדות הבחירות לדורותיהם, שופטי בג"צ והיועצים המשפטיים לממשלה, לא רק פוגעים באופן מוגזם בתפקוד הממשלה ובטובת הציבור, אלא גם בזכות הציבור לבחור באופן חופשי ומושכל.
יש לזכור שלרוב, בחירות בישראל (למעט הכנסת האחרונה) הן לא אירוע של פעם בארבע שנים. אפילו עברנו כמעט שנה ברצף של מערכות בחירות מתמשכות. האם אנו מסכימים לכך שמדינת ישראל תתפקד במשך שנה שלמה ללא ממשלה? האם זה סביר שבממוצע, במשך שליש מתקופת כהונה של ממשלה בישראל, ייאסר עליה לקבל החלטות, לקדם מדיניות או למנות בכירים?
הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה, ויפה ממשלה אחת קודם.
עו"ד אל"מ במיל’ אהרון הינמן הוא מנכ"ל פורום הבכירים יוצאי השירות הציבורי ולשעבר יועץ משפטי במשרד ראש הממשלה.