כל הכבוד לממשל בוושינגטון על ההודעה הדרמטית שלו ביום שישי — לפני המושב ה-80 של העצרת הכללית של האו"ם — על כך שהוא מסרב ומבטל ויזות לחברי ארגון השחרור הפלסטיני והרשות הפלסטינית. במילים אחרות, לא מנהיג הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ולא הפמליה של השחקנים הבעייתיים שלו יוכלו לנסוע לניו יורק כדי להשתתף באירוע השנתי שלו הם ציפו בשמחה כה גדולה.
כמובן. השנה, הטרוריסט הראשי עם העניבה ברמאללה לא רק היה אמור להיות מוצף בשבחים. הוא היה אמור לקבל כבוד ממספר מדינות מערביות שיכריזו על כוונתן להכיר ב"מדינת פלסטין”.
בראש מופתי התועלתנות הפוליטית הבלתי מוסרית הללו היה נשיא צרפת עמנואל מקרון, שיצא מהארון הפרוורביאלי הזה ב-24 ביולי. אחריו הגיע ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, שהלך בעקבותיו ב-29 ביולי.
לאחר מכן הגיעו ראש ממשלת קנדה מארק קארני ורוברט אדלה ממאלטה ב-30 ביולי. ראש ממשלת אוסטרליה, אנתוני אלבניזי, הצטרף למועדון המפוקפק ב-11 באוגוסט. עם זאת, כולם היו מעט מאוחרים למאמץ, מכיוון שנורווגיה, ספרד ואירלנד היו החלוצות במאי 2024. לשמחת חמאס, אגב.
הדבר הבולט אצל קומץ ראשי הממשלה מהשמאל הוא ניסיונם הנואש להישאר רלוונטיים בזירה הבינלאומית, תוך שהם משרתים מבחינה פנימית סנטימנט אנטי-ישראלי גובר ו/או ציבור בוחר אסלאמיסטי. הם כמובן לא מציגים כך את המהלך שלהם.
לא, הם מצהירים שהם בצד של, אתם יודעים, “שלום” במזרח התיכון באמצעות “פתרון שתי המדינות.” זהו קוד לויתורים טריטוריאליים ישראלים מסיביים לישות שנשבעה להשמדת היהודים. ישות ששכיריה ושותפיה בעזה ביצעו את טבח ה-7 באוקטובר, ואשר מקביליהם ביהודה ושומרון עדיין לא גינו את הזוועות של אותה שבת שחורה לפני כמעט שנתיים.
זה הגיוני. אף על פי שהשליטים ברמאללה הם יריבי חמאס, שהוא פופולרי מאוד ברשות הפלסטינית, הם מעודדים, מממנים ומתגמלים את הטרוריסטים של הקבוצה.
הם גם מנפיקים את ספרי הלימוד האנטישמיים המשמשים בבתי הספר כדי להסית ילדים פלסטינים-ערבים לפאר שהאדה בשם אללה — עבור כל מי שרוצח יהודים וישראלים. ובואו לא נשכח שמוסדות לימוד כאלה בעזה מנוהלים על ידי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) עבור מה שמכונה “פליטים פלסטינים.”
אלה הם הפליטים היחידים בעולם עם מעמד מיוחד שמנציח את מצוקתם, במקום להקל עליה באמצעות יישוב מחדש קבוע. באופן לא מפתיע, אותם “רחמנים” הטוענים שאכפת להם מזכויות אדם מתעלמים מהפארסה הזו. או מקבלים אותה בברכה.
אחרי הכול, זה הרבה יותר רווחי כלכלית ומועיל אידיאולוגית להשתכנע ולהפיץ את התעמולה שישראל אשמה. וזאת למרות מאמציה החוזרים ונשנים של המדינה היהודית לעמוד בתנאים של ידידים ואויבים כאחד, המתלהמים על הצורך של ישראל להסיר את ה"מכשולים” האחראים להיעדר שלום עם הפלסטינים.
במקום להכיר בכך שכל פניית שלום ישראלית ומחווה של רצון טוב הגבירו את התמריץ של הפלסטינים להשמיד את ישראל, ליברלים מערביים — כולל יהודים בארץ ובחו"ל — השקיעו עשרות שנים בהתעקשות על אמונתם במדיניות כושלת.
ניתן לייחס זאת לפנטזיות “קומבייה” נאיביות או לזדון אמיתי המכוון בכוונה לכיוון הלא נכון. מקרון, סטארמר, קארני, אדלה ואלבניזי כבר אינם ראויים לספק בדבר איזו משתי הקטגוריות מתארת אותם בצורה הטובה ביותר, אם אי פעם היו.
רק שימו לב כמה מהר הם השמיצו את ישראל על כך שנלחמה בג’יהאדיסטים שפלשו למדינה בסוף השבוע של שמחת תורה 2023 ויצאו למסע הרג.
תמיכתם במדינת פלסטין — ש"כולם רוצים אותה חוץ מהפלסטינים עצמם,” כפי שציין לאחרונה העורך הראשי של JNS, ג’ונתן טובין — הייתה פשוט דרך נוספת לשפוך מלח על הפצעים המילוליים והפיגורטיביים של ישראל.
אילו קמלה האריס הייתה מנצחת בבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר, ייתכן שגם ארצות הברית הייתה מצטרפת לגל הזה. אף שזה יותר סמלי מאשר קונקרטי, זה משמעותי מבחינת האופן שבו ישראל והרשות הפלסטינית ממשיכות להיתפס ולהיות מטופלות.
על ידי ביטול כניסתה של האחרונה לאמריקה עבור העצרת הכללית של האו"ם, הנשיא דונלד טראמפ מעביר מסר עוצמתי באותה מידה לכנופיית מתנצלי הטרור המערביים שתכננו להלל את עבאס במסדרונות האו"ם, כמו שהוא מעביר לאלה שסורבו הויזות.
משרד הדוברות של מחלקת המדינה ניסח את האזהרה, בחלקה, כדלקמן: “ממשל טראמפ הבהיר: זהו אינטרס הביטחון הלאומי שלנו להטיל אחריות על אש"ף והרשות הפלסטינית על אי ציות להתחייבויותיהם, ועל ערעור הסיכויים לשלום. לפני שהם יכולים להיחשב לשותפים לשלום, עליהם להתכחש באופן עקבי לטרור — כולל טבח ה-7 באוקטובר — ולסיים את ההסתה לטרור בחינוך, כפי שנדרש בחוק האמריקאי וכפי שהבטיח אש"ף.”
בנוסף, ההודעה המשיכה, “על הרשות הפלסטינית... לסיים את ניסיונותיה לעקוף משא ומתן באמצעות מסעות ‘לוחמה משפטית’ בינלאומיים, כולל פניות לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ובית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), וכן מאמצים להשיג הכרה חד-צדדית במדינת פלסטין משוערת. שני הצעדים תרמו באופן מהותי לסירוב חמאס לשחרר את בני הערובה שלו, ולפירוק שיחות הפסקת האש בעזה.” [הדגשה הוספה.]
עם זאת, היא סיכמה, תוך שהיא מאותת על דרך קדימה שההסתברות לה היא אפסית, “ארצות הברית נשארת פתוחה למעורבות מחודשת התואמת את החוקים שלנו, במידה והרשות הפלסטינית/אש"ף יעמדו בהתחייבויותיהם ויינקטו בצעדים קונקרטיים ומוכחים כדי לחזור לנתיב בונה של פשרה ודו-קיום בשלום עם מדינת ישראל.”
נותר לראות האם תמרון כלשהו של האו"ם יגבר על הצו של הממשל. אבל זעקת המחאה שהדבר עורר בחוגים אנטי-ישראליים מעידה כמה מבריק וקריטי היה המהלך.
