ניצול השואה אלי ויזל זכה בפרס נובל לשלום, קיבל את מדליית הכבוד של הקונגרס, יחד עם שלל פרסים אחרים, וספרו “לילה” נמכר במיליוני עותקים ונקרא על ידי תלמידים ברחבי העולם. ויזל, שנפטר בשנת 2016 בגיל 87, יירשם כאחד היהודים המפורסמים ביותר בכל הזמנים, שעיודד ניצולים אחרים למצוא את קולם ולדבר. הוא ייצג קהילה שנאלצה להתמודד עם רגשות אשמה של ניצולים במשך שארית חייהם והמשיך להיות הפנים של הדור שלאחר השואה של פעילים גלובליים.
סרט תיעודי חדש בשם “נשמה בוערת” (ויזל כתב ספר על סיפורי חסידים ויהדות מזרח אירופה באותו שם, שפורסם ב-1982) מתאר את מסעו מנער בסיגט, רומניה, שם הוא מדבר על חיים קטנים אך אידיליים בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר. במרץ 1944, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, החלו הובלות של יהודים, ועד מהרה, הוא ומשפחתו - היו לו שתי אחיות גדולות ואחת צעירה יותר - עלו על רכבת לטבח שהיה אושוויץ, שם תיאר, בתחילת הסרט, שראה תינוקות חיים מושלכים לתוך תעלות בוערות. הוא שרד את המחנה ואת צעדת המוות לבוכנוולד בינואר 1945, שם שוחרר שלושה חודשים לאחר מכן.
“אושוויץ הפכה למרכז של ההיסטוריה היהודית,” אמר ויזל בסרט. “הכל מת באושוויץ.”
בסופו של דבר הוא התיישב מחדש בצרפת, שם התאחד עם אחיותיו הגדולות, ביאטריס והילדה, ששרדו כעובדות כפייה, בבית יתומים צרפתי. הוא עבד כעיתונאי בפריז לפני שעזב לארצות הברית ב-1955, שם נשאר לבסוף.
“לילה”, קריאה עוצמתית המונה קצת יותר מ-100 עמודים, פורסם במקור ביידיש ב-1956, בצרפתית ב-1958 ובאנגלית ב-1960. מאז הוא תורגם לכ-30 שפות. (בסרט, הצופים לומדים כי “לילה” המקורי ביידיש היה יותר מ-800 עמודים והיה בעל טון כועס יותר.)
חלק גדול מהסרט, המשלב חלומות ודימויים רגשיים, מתמקד בוויזל ובמשפחתו: אשתו, מריון, שתרגמה רבים מספריו, ונפטרה בפברואר בגיל 94; ובנו היחיד, אלישע, בן 52.
הוא גם מתאר את הקשר של ויזל המבוגר עם ישראל. בנו אמר כי אביו נסע לישראל במהלך כל מלחמה עד 2014, ועמד לצד המדינה היהודית.
רגע אחד נוגע ללב מראה את אלישע קורא מכתב שאביו כתב לו בשנת 1991 עם מילותיו האחרונות למקרה שייעלם במקלט ישראלי כשטילי סקאד של המנהיג העיראקי סדאם חוסיין חלפו מעל.
”...זכור את אבי, שעל שמו נקראת,” קורא אלישע ויזל בסרט התיעודי. “זכור מה אתה, יהודי. שגם בתוך הספק, יש אלוהים, אלוהי ישראל. שמור על עצמך. היית ונשארת מרכז חיי.”
אלישע ויזל, בנו של ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, נואם ב"אין פחד: עצרת סולידריות עם העם היהודי” במול הלאומי בוושינגטון, בירת ארצות הברית, ב-11 ביולי 2021. צילום: כריס קלפוניס. “נשמה בוערת” יוצא בזמן של אנטישמיות גוברת, כשהמילה “ציונות” הפכה לכינוי גנאי בקמפוסים של מכללות, באינטרנט ובזירות אחרות.
“עם יהודים ברחבי העולם שחווים יותר שנאה ממה שאני זוכר בחיי, סרט תיעודי על יהודי אמריקאי בולט, מנהיג אהוב שהיה ציוני בולט, הוא חשוב מאוד,” אלישע ויזל אמר ל-JNS. “תקוותי היא שהוא יוכל להצית מחדש את האהבה לישראל ולעורר השראה בקהלים צעירים שלא גילו אותו.”
אלישע ויזל הופיע במספר ערוצי חדשות כדי להסביר כיצד ישראל לא ביצעה רצח עם נגד פלסטינים בעזה, שם צה"ל נלחם בעקבות התקפות הטרור בהובלת חמאס בדרום ישראל ב-7 באוקטובר 2023.
אלי ומריון ויזל ביום חתונתם ב-1969. קרדיט: באדיבות “נשמה בוערת"/פנורמה פילמס. ‘הייתה לו שליחות’ במאי הסרט, אורן רודבסקי, אמר כי חשוב היה להראות את השילוב של ענווה ושכנוע אצל ויזל, במיוחד כנואם וכמקור אותנטי של ההיסטוריה. קטעים מצולמים מראים את ויזל, בנאום ששודר ב-NBC, כשהוא אומר לנשיא ארה"ב רונלד רייגן ב-1985 כי תהיה זו טעות לבקר בבית הקברות ביטבורג בגרמניה. רייגן הסכים לבקר, רק כדי לגלות שיותר מ-30 קברים של ה-וואפן-אס אס נמצאים שם.
כשנשאל על ידי עיתונאי אם ויזל נותן לנשיא שיעור מוסר, הוא פשוט השיב שהוא “מספר סיפורים.”
מדוע כתב? “מה עוד יכולתי לעשות?” הוא הצהיר, בצורה נוגעת ללב, בקולו בסרט. “אני כותב כדי להעיד.”
רודבסקי אמר ל-JNS כי “מרומז בסרט שאנו זקוקים למנהיגים כמו אלי ויזל, עדינים אך נחושים, בזמן שאנשים מדברים באופן שהוא לעולם לא היה מדבר. יהודים בקהילה העולמית מכל הצדדים צריכים למצוא שפה משותפת; אנו עוברים תקופות נוראיות, ורבים רוצים לפלג את העם היהודי. אנו צריכים למצוא דרך לדבר על מה שטוב לא רק ליהדות, אלא לאנושות.”
בהתייחס לוויזל, הוא הוסיף: “אני חושב שהוא היה מבקש לאחד אנשים, גם אם אנחנו מאמינים בדברים שונים.”
אנט אינסדורף במהלך פאנל דיון בפסטיבל הסרטים טלוריד 2024, ב-1 בספטמבר 2024. קרדיט: קווין פייראווי דרך ויקימדיה קומונס. הסרט, עם האנימציה המצוירת ביד שלו, מראה את ויזל מדבר על זוועת המלחמה לאורך השנים, ועל סבלם של ישראלים ופלסטינים, בעוד שאשתו מציינת כי בעלה היסס לבקר את ישראל.
המפיקה השותפה אנט אינסדורף, בתם של ניצולי שואה, היא סופרת ומבקרת קולנוע שלימדה קולנוע באוניברסיטת קולומביה מאז 1987. היא שימשה כמנחה של סדרת הראיונות הארוכה ביותר של Y ה-92, הנקראת “Reel Pieces”. אינסדורף אמרה כי היא העריכה את ידידותו של ויזל. היא הציעה עזרה לאלישע כאשר הוגשו בקשות רבות לחומרים ליצירת סרט תיעודי על אביו. לגבי רודבסקי, היא ציינה שהיא התרשמה מסרטו משנת 2004 “מסתתר ומחפש: אמונה וסובלנות אחרי השואה.”
היא אמרה שנקודות של אנימציה עוזרות להפוך את הסרט לפואטי, במקום סדרת של ראשים מדברים. לאדם כה מוכשר וידוע, ויזל דיבר בקול שקט והפגין מעט מאוד אגו. בדרך זו, הייתה לו היכולת לגרום לאחרים להקשיב.
“אני חושבת שזה קשור לתחושה העמוקה שלו של הכרת תודה ובהירות מוסרית,” אמרה אינסדורף ל-JNS. “אני חושבת שהוא למד בשנותיו הצעירות לא להתעסק בדברים הקטנים. הייתה לו שליחות. הוא מעולם לא הרים את קולו כשדיבר עם אנשים. הוא היה רגוע בצורה מבריקה, באופן שהיה די יוצא דופן.”
אלי ויזל, מריון ויזל והתינוק אלישע. קרדיט: באדיבות “נשמה בוערת"/פנורמה פילמס. ‘המורשת ענקית’ זו תעלומה כיצד ויזל הצליח לכתוב כל כך הרבה (57 ספרים, בעיקר בצרפתית ובאנגלית) וכל כך טוב, בהתחשב בטראומה של מה שראה במהלך שהותו באושוויץ, שכללה את הנורמליות של התעוררות והירדמות ליד גופות.
הוריו לא שרדו את השואה - אמו, שרה, ואחותו הצעירה בת ה-7, ציפורה, נרצחו שתיהן באושוויץ עם הגעת המשפחה במאי 1944; אביו, שלמה, נפטר בבוכנוולד מדיזנטריה בינואר 1945, בעקבות הצעדה מאושוויץ. הוא אמר שזה היה אביו שהחזיק אותו בחיים באותו זמן נורא: “ראינו את זה יחד. ידעתי שאם אמות, הוא ימות.”
אם ויזל לא היה מדבר לתקשורת באופן רהוט ורגוע, האם זה היה עלול להרתיע ניצולים אחרים מלדבר? רודבסקי ואינסדורף אמרו שבעוד שהשאלה הזו קשה למענה, היא הניחה את היסודות לאחרים, כמו גם למסלולים חינוכיים רבים קשורים.
הבית שבו נולד אלי ויזל בסיגט, רומניה, 2007. קרדיט: וברגר/נחלת הכלל דרך ויקימדיה קומונס. “נשמה בוערת” לא מתעמק בכתביו הרבים של ויזל או בעבודתו בניסיון לשחרר את יהדות ברית המועצות, שתפסה עשרות שנים מחייו בחלק האחרון של המאה ה-20.
“המורשת ענקית, אז זה האתגר,” אמר רודבסקי. “אתה מסתכן, אם אתה מספר הכל, בלא לספר כלום. המטרה שלי הייתה להגיע ללב של מי שהאיש המדהים הזה היה.”
אלישע ויזל אמר שאביו לא נתן לעשות מ"לילה” סרט. הוא נשאר בחוגים ספרותיים ובקריאה בבתי ספר. הסרט התיעודי מראה תלמידים בניוארק, ניו ג’רזי, דנים בספר ובשיעוריו.
איזו עצה הוא נתן לבנו כשזה הגיע לעיסוק עתידי?
“אבי נתן לי הוראות ברורות בגיל צעיר כשעדיין ניסיתי להבין את הקריירה שלי,” אלישע ויזל אמר. “הוא אמר, ‘לא משנה מה תעשה, אל תהפוך לרב.’ הוא תיקן את עצמו ואמר לא להיות מעורב במנהיגות קהילתית יהודית. הוא רצה שאפרח בכל מה שאני נמשך אליו.”
הסרט נוגע גם בדור של גרמנים מעבר לתקופה הנאצית ורגשות האשמה הנלווים. אשמת התוקפן כבדה על אשמת הניצול. ויזל אמר שזה נעצר שם; שצריך להיות דרך לחיות חופשיים כדי לבחור גורל טוב יותר עבור שניהם.
אלי ויזל. קרדיט: באדיבות “נשמה בוערת"/פנורמה פילמס. אינסדורף אישרה זאת, וציינה כי ויזל אמר שילדיהם של נאצים לא צריכים להרגיש אשמה על מעשי ההורים והסבים שלהם.
במהלך השנים, נעשתה עבודה רבה בהקשר זה, במיוחד בין גרמניה לישראל.
לשם כך, הסרט מראה מספר נכדים של ויזל, שאמרו שהם חשו לחץ לעשות משהו גדול, כמו סבא שלהם.
אינסדורף גם אמרה שוויזל אהב ללמד, בעיקר באוניברסיטת בוסטון, והאמין שיש כוח גדול בהכנת הדור הבא.
“הוא לימד שההפך מאהבה אינו שנאה,” אמרה אינסדורף. “זו אדישות.”
“נשמה בוערת” נפתח במרכז IFC בניו יורק ב-5 בספטמבר.
