חלק מהמעצבים המשפיעים של דעת הקהל האמריקאית טוענים כי סיוע החוץ לישראל ניתן על חשבון משלם המסים האמריקאי והביטחון הלאומי של ארה"ב. האמנם?
אדמירל אלמו זומוולט (ראש המבצעים הימיים לשעבר של ארה"ב) והגנרל אלכסנדר הייג (מפקד נאט"ו העליון לשעבר ומזכיר המדינה של ארה"ב) השוו את ישראל לנושאת המטוסים הגדולה ביותר של ארה"ב, אם כי כזו שאינה דורשת חיילים אמריקאים על סיפונה והיא פרוסה באזור קריטי ביותר בין אירופה-אסיה-אפריקה ובין הים התיכון, הים האדום, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי. אזור זה הוא מוקד של טרור ומלחמות פנים-מוסלמיים ופנים-ערביים בני 1,400 שנה, מוקד הטרור האסלאמי העולמי נגד ארה"ב, הבסיס של 48% מעתודות הנפט העולמיות וצומת דרכים ימי חיוני בין המזרח הרחוק ואירופה.
ההשוואה של ישראל לנושאת המטוסים הגדולה ביותר של ארה"ב נבעה מהמאפיינים הגיאו-אסטרטגיים המרכזיים של ישראל התומכים בארצות הברית, לנוכח איומים הדדיים, כגון משטר האייתוללות באיראן והאחים המוסלמים.
מאפיינים אלה אינם אופייניים לבעלות ברית אחרות:
- המיקום הגיאו-אסטרטגי של ישראל;
- עמדת ההרתעה של ישראל, שהיא קריטית להישרדות המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי בירדן ומשטרים ערביים פרו-אמריקאים אחרים;
- יכולותיה הטכנולוגיות המוכחות של ישראל בתחום הביטחוני והמסחרי;
- תרומתה של ישראל למחקר ופיתוח, לייצוא, לתעסוקה ולעליונות של התעשיות הביטחוניות ותעשיית ההייטק של ארה"ב;
- גיוס הכוחות המהיר והמסיבי של ישראל באמצעות סגל עצמי; הרקע הצבאי הפרואקטיבי ושובר השגרה של ישראל קידם את האינטרסים של ארה"ב. (גנרל ג’ורג’ קיגן, ראש המודיעין של חיל האוויר האמריקאי לשעבר, העריך כי המודיעין שמשותף על ידי ישראל עם ארצות הברית שווה ערך לחמש סוכנויות של ה-CIA. התקציב השנתי של ה-CIA הוא כ-15 מיליארד דולר);
- ההזדהות הבלתי מותנית של ישראל עם ארצות הברית נתמכת על ידי הרוב המכריע של הציבור והממסד הפוליטי בישראל (שמאל וימין, חילונים ודתיים).
לדברי הייג, אילו ישראל לא הייתה במזרח התיכון, אז ארצות הברית הייתה צריכה להשקיע מדי שנה בין 15 ל-20 מיליארד דולר, במקום השקעה שנתית של 3.8 מיליארד דולר בישראל, לצורך ייצור כמה נושאות מטוסים אמיתיות. נושאות מטוסים אלו היו פרוסות באוקיינוס ההודי ובים התיכון, מלוות בכמה דיוויזיות יבשה, כדי להגן על אדמת ארה"ב מפני זעם הטרור האסלאמי, להבטיח את האינטרסים הכלכליים של ארצות הברית, לשמור על הישרדות בעלות הברית הערביות של אמריקה, וכן לרסן את סין ורוסיה.
תפקידה של ישראל כנכס אסטרטגי מודגש בהשוואה בין ההשקעה האמריקאית השנתית של 3.8 מיליארד דולר בישראל לעלות ייצור נושאות מטוסים חדשות: 10 מיליארד עד 13 מיליארד דולר עבור נושאת על אחת, בעוד שנושאות מטוסים קטנות יותר עשויות לעלות בין 2.5 מיליארד ל-9 מיליארד דולר כל אחת. יתרה מכך, פריסה ותפעול של נושאת מטוסים, כולל קבוצת תקיפה מלאה של משחתות, פריגטות, צוללות וכלי שיט תומכים, כרוכה בעלויות שנתיות של 900 מיליון עד 1.2 מיליארד דולר. העלות השנתית של פריסת דיוויזיית יבשה אמריקאית אחת למזרח התיכון היא 2 מיליארד דולר, לא כולל עלות תחמושת וטילים, עם עלויות גבוהות יותר בסביבות לחימה אינטנסיביות או מורכבות לוגיסטית.
השורה התחתונה היא:
- ההשקעה האמריקאית השנתית בישראל, ולא סיוע חוץ לה, מניבה החזר השקעה (ROI) גבוה במיוחד, כאשר ישראל פועלת כמכפיל כוח וכסף עבור הכלכלה וסדר הכוחות הביטחוני של ארה"ב. ישראל מתפקדת גם כמרכז המחקר והפיתוח הפרודוקטיבי ביותר המנוסה בקרבות, וכאולם התצוגה של תעשיות הביטחון והתעופה והחלל של ארה"ב, וכן מרכז חדשנות, המשתף טקטיקות קרב פורצות דרך עם הכוחות המזוינים של ארה"ב.
- היכולות הצבאיות והמודיעיניות של ישראל הפחיתו את הצורך בפריסות צבא ארה"ב באזור, מה ששיפר את בטיחותם של חיילים אמריקאים.
- היכולות הצבאיות, המודיעיניות והטכנולוגיות של ישראל, שאין להן אח ורע אצל אף בעלת ברית אחרת של ארצות הברית, הפחיתו באופן ניכר את הנטל על הצבא האמריקאי במזרח התיכון, חסכו משאבים וחיים רבים לארה"ב, ואפשרו הסטה של משאבים אמריקאים לאזורים אחרים.
- שיתוף הפעולה האינטנסיבי בין ישראל לצבא ארה"ב התרחב באופן דרמטי מאז 2021. זו השנה שבה הצטרפה ישראל לפיקוד המרכז (CENTCOM), המפקח על האינטרסים הצבאיים של ארה"ב במזרח התיכון, במרכז אסיה ובחלקים מדרום אסיה, מה ששדרג את הביצועים של וושינגטון וירושלים כאחד.
מאמר זה הופיע במקור ב"אטינגר ריפורט”.
